המתכון המצרי לפיוס פלסטיני: בניית אמון
הסכם הפיוס הפלסטיני שנחתם בקהיר דילג על המחלוקות העיקריות והסתפק בסוגיות שממילא לא היה עליהן ויכוח. הנחת העבודה המצרית היא שבניית אמון בין הצדדים קודמת לליבון הסוגיות הקשות, השאלה היא עד כמה חמאס יוכל להתפשר.
רק יומיים נדרשו לפת"ח ולחמאס להסכים על מתווה פיוס ולפתוח דף חדש. על פי ההסכם שהושג בקהיר [12 באוקטובר], הסמכויות המנהליות יועברו לממשלה הפלסטינית, אנשי אבו מאזן יפקחו על המעברים בין עזה לישראל, משמר הנשיאות הפלסטיני יוצב במעבר רפיח בגבול מצרים-עזה ומשגיחים אירופאים יפקחו שלא יוברח נשק לרצועה.
ההבנות הללו הושגו בתוך 48 שעות, כאשר שני הצדדים מצליחים לכאורה לפסוח על כל המכשולים ולגשר על כל הפערים – אחרי שהסכימו שלא לדון בסוגיה המהותית ביותר, בשורש הבעיה, במחלוקת המרכזית העומדת לרועץ ביניהם במשך יותר מעשר שנים: השליטה על צבא חמאס.
למעשה, פת"ח וחמאס הסכימו על כל הנקודות שממילא לא היה עליהן ויכוח. לדוגמה, השליטה במעברים בין הרצועה לישראל. כדי לאפשר למעברי ארז וכרם שלום לפעול, אנשי הרשות הפלסטינית נותרו שם גם אחרי ההפיכה הצבאית ברצועה [2007], באותם תפקידים שמילאו לפני ההפיכה, והם נותרו שם גם אחרי שאבו מאזן החליט להתנתק מעזה [2017].
לגבי מעבר רפיח, הצבת המשמר הנשיאותי של אבו מאזן ומעליו פיקוח של נציגים אירופיים מהווים דרישה חד משמעית של מצרים. בלעדיה לא היו מתירים המצרים לפתוח את המעבר, שהפך לצינור החמצן של הרצועה.
