מה יקרה באלאור אזריה הבא?
לצד המתקת עונשו של אזריה, הרמטכ"ל מצא את הדרך הנכונה להוקיע את המעשה הפסול שלו, אבל השאלה המטרידה היא מה יקרה בפרשה הבאה נוכח הדה-לגיטימציה לצבא ולבתי המשפט ונוכח סיטואציה מתמשכת של כיבוש.
החלטת הרמטכ"ל גדי איזנקוט לקצר את עונשו של החייל היורה מחברון אלאור אזריה בארבעה חודשים [27 בספטמבר] היא אנטי קליימקס לאחת הפרשות המטלטלות שידעה החברה הישראלית בחמישים שנות הכיבוש ביהודה ושומרון.
לא רק החדשות הקשות מהפיגוע בהר אדר והסערה הפוליטית סביב אירועי חמישים שנות התיישבות בשומרון, שליוו את החדשות שהגיעו מלשכת הרמטכ"ל, דחקו את אזריה מראש סדר היום. תרמה לכך בעיקר החלטתו המאוזנת של הרמטכ"ל, שהתקבלה לאחר דיונים ארוכים ומעמיקים בתוך הצבא ועם גורמים משפטיים מחוצה לו. בכך נחתמה למעשה סאגת אזריה.
אזריה נשלח לרצות שנה וחצי מאסר בפועל אחרי שנדחה ערעורו על הרשעתו בהריגה. השופטים קבעו אז [יולי 2017] כי אזריה פעל בניגוד לדרכה של מדינת ישראל ושל צה"ל וכי "מעשהו חמור ולא מוסרי. הוא לא נטל אחריות למעשים ולא הביע פקפוק". גם דחיית הערעור והמילים הקשות לא גרמו לאזריה להביע חרטה והוא הצהיר כי ילך לכלא בראש מורם.
במכתב עליו חתום עוזר הרמטכ"ל המבשר לאזריה על קיצור עונשו, מודגש כי אין בכך כדי להקל מחומרת התנהגותו של אזריה שהייתה פסולה וסתרה את פקודות הצבא וערכיו, ואין בכך כדי להקהות "את המסר החשוב שבא לידי ביטוי לאורך כל הדרך בעמדה הפיקודית ובפסקי הדין שדנו בפסול החמור במעשיך".
