דילוג לתוכן העיקרי

מדוע דוחף נתניהו לקדם עכשיו את חוק הכרזת המלחמה?

על רקע המאמץ של ראש הממשלה להסיט את הדיון הציבורי מהחקירות נגדו לסוגיות ביטחוניות, פורסם כי הוא מתכוון להגיש הצעת חוק שתעביר מהממשלה לקבינט את הסמכות לאשר מהלך צבאי. העברת החוק תהווה מכה נוספת מצד נתניהו לדמוקרטיה הישראלית.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu speaks during a cabinet meeting in Jerusalem, August 13, 2017. REUTERS/Dan Balilty/Pool - RTS1BLBB

סדרת הציוצים שהעלה יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בחשבון הטוויטר שלו ביום שני בבוקר (14 באוגוסט) נועדה לבלום את המתקפה התקשורתית והפוליטית נגד המהלך התורן של ראש הממשלה לביצור כוחו על חשבון הממשלה והכנסת.

יום קודם פרסם ערוץ 2 ידיעה בלעדית שלפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו מקדם בשבועות האחרונים תיקון לחוק יסוד הממשלה, שיאפשר לו ״להכריז מלחמה או לצאת למבצע צבאי שעלול להוביל למלחמה ללא צורך באישור מוקדם של הממשלה ובמקרים מסוימים גם ללא נוכחות מלאה של הקבינט". על פי הפרסום, החוק יקודם מיד עם חזרת הכנסת מהפגרה בחודש אוקטובר הקרוב.

הידיעה הדרמטית הזו זכתה לכותרת "הכרזת מלחמה גם בלי אישור הממשלה", ועוררה כצפוי עניין פוליטי ותקשורתי רב.

יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון האשימה בעמוד הפייסבוק שלה את נתניהו בכך שהוא מקדם "חוק שיאפשר לו לשלוח חיילים למותם בלי אישור הממשלה, לעתים אפילו בלי אישור הקבינט". את שרי הממשלה היא תקפה על כך שאיבדו את הבושה לאחר ש"נתניהו הרגע שינמך אותם לדרגה אחת מתחת לחותמת גומי, והם שותקים".

המהלך של נתניהו מהווה יישום של המלצות ועדה בראשות האלוף במיל׳ יעקב עמידרור, אשר הוקמה לפני כשנה וחצי במטרה לייעל את עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני. בהקמת הוועדה נתניהו נענה לדרישתו של בנט לבחון את עבודת הקבינט, על רקע העימות ביניהם בנושא במבצע צוק איתן ב-2014 ובתהליך הפקת הלקחים שאחריו.

לפי אחת מהמלצות ועדת עמידרור, יש להעניק לקבינט, באמצעות עיגון בחוק, את הסמכות להחליט על יציאה למבצע צבאי או מלחמה גם ללא אישור הממשלה. מדובר בתיקון של סעיף 40 לחוק יסוד הממשלה, שלפיו הממשלה היא הגוף הרשאי להחליט על יציאה למלחמה, והיא יכולה להאציל סמכות זאת לפורומים מצומצמים יותר, כמו הקבינט המדיני-ביטחוני. התיקון לחוק שמקדם נתניהו מתבסס על ההמלצה זאת.

בנט הזדעק לאחר הפרסום וטען ש"אין סיפור", כי החוק שמקדם ראש הממשלה "מעגן מצב קיים". בראיון שהעניק ל"כאן" הוא ציין שבתקופת ממשלת אולמרט החליט הקבינט, על פי מקורות זרים, על תקיפת הכור בסוריה בלי שנערך דיון בממשלה - החלטה שהייתה בעלת פוטנציאל לחולל מלחמה אזורית. לדברי בנט, "כל תיאורי ביבי מחרחר מלחמה הן קשקוש....במאה ה-21 אין סיטואציה של הכרזת מלחמה עם חצוצרות, ובדרך כלל מה שקורה זה התדרדרות הדרגתית". בנוסף, ציין, כי באופן הזה תצומצם תופעת ההדלפות.

בנט צודק בכך שבמקרים רבים, הממשלה מסמיכה מראש את הקבינט המדיני-ביטחוני לקבל החלטות הנוגעות ליציאה למבצע צבאי. אולם אם זה המצב, מדוע לנקוט מהלך משמעותי והפגנתי כל כך כמו שינוי חוק יסוד, ומדוע להודיע על כך דווקא כעת?

התשובה לכך נעוצה במצבו הפוליטי של נתניהו ובהסתבכויותיו המשפטיות. מי שעוקב אחרי נתניהו, הצהרותיו ופעולותיו מאז סוף השבוע האחרון, מגלה בקלות שהוא פועל בכל הכוח להפוך את סדר היום מהעיסוק בחקירותיו שהוביל את מהדורות החדשות, לעיסוק בעשייתו הביטחונית. במילים אחרות נתניהו מעוניין שבימים אלה, כשעל הכף מונח עתידו הפוליטי, הציבור ידון בשאלה: מי האיש שאני רוצה שינהל את המדינה בזמן מלחמה או מצב ביטחוני רגיש. ראש הממשלה מודע היטב ליתרון שיש לו בסקרים בנושאים הללו על פני כל יריביו, הישנים והחדשים כאחד.

בסוף השבוע האחרון (12 באוגוסט) נתניהו בישר בעמוד הפייסבוק שלו לאזרחי ישראל על סיור שערך לאורך גדר הביטחון בהר חברון ועל ביקורו אצל ניב נחמיה, שנפצע בפיגוע ביבנה. למחרת הוא הכריז בישיבת הממשלה על מינויו של מאיר בן שבת, מבכירי השב"כ, לתפקיד ראש המל"ל (כרגע ממלא מקום ובהמשך למינוי קבע) - משרה שלא אוישה במינוי קבע מינואר 2016.

בערבו של אותו היום נאם ראש הממשלה בכנס באשדוד, והתמקד בענייני ביטחון. הוא התייחס לסקירה שהעניק ראש המוסד לממשלה באותו בוקר על האתגרים הביטחוניים שישראל ניצבת בפניהם וסיכם אותם כך: ״דאע"ש יוצא ואיראן נכנסת, אנחנו מתנגדים (לזה)...ונעשה כל מה שצריך כדי לשמור על ביטחון ישראל".

גם מזכ״ל חיזבאללה חסן נסראללה תרם למאמץ של נתניהו להפוך את סדר היום מפלילי לביטחוני, כשפרסם נאום לציון 11 שנה למלחמת לבנון השנייה. נסראללה איים כי "אם ישראל תיכנס ללבנון היא תתקל בכוח גדול פי מאה מהכוח של חיזבאללה ב-2006״.

ניתן להניח בבטחה, שההדלפה לחדשות 2 על קידומו המיידי של חוק המלחמה של נתניהו היא חלק מאותו מהלך תקשורתי (לשינוי סדר היום). אולם גם אם כמו שטוען בנט, הצעת החוק החדשה בסך הכל מעגנת מצב קיים, אי אפשר להגיד שהיא ״לא סיפור״. הצעת החוק מצטרפת להרבה פעולות ויוזמות נקודתיות שנוקט נתניהו, אשר פוגעות באיזונים בין הרשויות ובמרקם העדין שבין המערכות המדינית, הביטחונית והפוליטית. במהלכיו הדורסניים בתחום החקיקה התקשורתית, בחקיקה הבעייתית נגד ארגוני שמאל ובהחלשת המערכת המשפטית - נתניהו נוגס עוד ועוד ביסודותיה הרעועים של הדמוקרטיה הישראלית.

אמנם גם אם התיקון לחוק יאושר, ראש הממשלה לא יוכל להכריז לבדו על מלחמה. אך עדיין, העברת הסמכות הזאת מהממשלה לקבינט המדיני-ביטחוני מוציאה אותה מאחד מתהליכי קבלת ההחלטות הקריטיים במדינה, ומחלישה את כוחה. ואם מפקיעים מהממשלה הנבחרת את הסמכות הזאת, ודאי יהיה מי שישאל בעתיד, מדוע לא לעשות זאת גם בנושאים אחרים.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles