דילוג לתוכן העיקרי

רק מדינות המפרץ יכולות להציע לישראל עסקה שלא תוכל לסרב לה

למרות שניסיון העבר מראה את ההפך, הציבור הישראלי עדיין נוטה לחשוב שהמפתח להסכם עם הפלסטינים מונח בוושינגטון. האמת היא, שביקור של טראמפ בירושלים פחות חשוב ממה שאמרו לו המנהיגים הערביים שפגש בריאד
Saudi Arabia's King Salman bin Abdulaziz Al Saud stands next to U.S. President Donald Trump during a reception ceremony in Riyadh, Saudi Arabia, May 20, 2017. Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS ATTENTION EDITORS - THIS PICTURE WAS PROVIDED BY A THIRD PARTY. FOR EDITORIAL USE ONLY. - RTX36OPM

הציבור הישראלי נחלק השבוע לשלושה מחנות: האחד, זה שמאייש את השלטון בירושלים, רצה שביקורו באזור של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ יעבור בשלום, בלי לזעזע את הסטטוס-קוו הישן והרע. כדי לעזור לו, הם סיפקו לו כדורי שינה בדמות הקלות במעבר אלנבי בין ירדן לישראל ואישורי בנייה לפלסטינים בשטח C, שנדחו בעבר ללא כל הצדקה. המחנה השני, הכולל כמה שמורות טבע שמאלניות, קיווה שטראמפ יצליח להתניע יוזמת שלום אזורית שתוביל לסיום הכיבוש. המחנה השלישי, המונה את רוב אזרחי ישראל, לא מאמין שטראמפ יצליח במקום שבו נכשלו הנשיא ברק אובמה וקודמיו, בוש האב, ביל קלינטון, בוש הבן ורונלד רייגן.

המכנה המשותף של כל המחנות הללו הוא התפיסה הרווחת כי המפתח לסיום הסכסוך בן ה-50 מונח בכיסו של טראמפ. אך האם באמת אפשר לצפות שאזרחי ישראל והפלסטינים ישליכו את יהבם על מנהיג, שרוב מכריע של אזרחי מדינתו שלו אינם סומכים עליו? איזה ערך יש להסכם שנושא חתימה של נשיא בחקירה, אשר בכירי מפלגתו מסתייגים ממנו? אם נשיאים שהיו בשיא כוחם אפילו לא הצליחו לעצור את הסיפוח הזוחל של השטחים באמצעות מפעל ההתנחלויות, איך יעשה זאת נשיא שנהפך לברווז צולע בטרם למד ללכת?

כדי להתניע מחדש את התהליך המדיני, טראמפ יצטרך לשכנע את נתניהו לחדש את המו"מ על הסדר הקבע מהמקום שבו הוא נתקע בשלהי כהונתו של אהוד אולמרט ב-2008. משיחות עם בכירים פלסטינים ברמאללה עולה כי הם מסרבים בתוקף להתחיל את המו"מ מנקודת האפס. בסרט המשעמם הזה הם היו מזמן, כשנתניהו שלח את פרקליטו יצחק מולכו לפקח על ציפי לבני, ולוודא שהיא לא תעז להציג בפני בני שיחה הפלסטינים בדל של מפה. מה הסיכוי שנתניהו יניח בפני הפלסטינים את המפה של אולמרט, הכוללת יותר מ-92 אחוז מהגדה, כולל חלוקת ירושלים?

כמו שאמר שר החוץ האמריקאי לשעבר, הנרי קיסינג'ר, לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. בראיון שקיימה ביום שני (22 במאי) עם השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שרטטה המגישה בערוץ "כאן", גאולה אבן-סער, את מרחב התמרון הפנימי של ממשלת נתניהו. היא שאלה-עקצה אם "המחוות" שניתנו לפלסטינים הן פרס עבור ההסתה נגד ישראל. נתניהו בודאי זוכר את אימרת השפר "עומק העקירה כעומק החקירה", שנורתה בוריאציות שונות לעבר אריאל שרון בעקבות תוכנית ההתנתקות מעזה, ולאחריו גם לכיוונו של אולמרט. כעת, יש כבר מי שמפנה אותה לעברו.

נכון שהדרך לשלום במזרח התיכון עוברת בוושינגטון, אך כל פריצות הדרך התרחשו כאן באזור. אילו טרח ללמוד מניסיונם של קודמיו, טראמפ היה מבין שעם הרבה מזל נשיא אמריקאי יכול להביא את הצדדים אל השוקת, אך הם ישתו ממימיה רק אם הם גוועים מצמא. הוא היה נוכח לדעת שבדרך כלל הצמא לשלום בא רק לאחר שפיכות דמים. כך היה במלחמת יום הכיפורים ולאחר האינתיפאדה הראשונה. הנשיא קרטר תרם רבות להסכם השלום הראשון בין ישראל לצד הערבי - חוזה השלום עם מצרים. ואולם, את הצעד הראשון עשה הנשיא סאדאת, ואת הצעד הבא עשה ראש הממשלה מנחם בגין. הנשיא קלינטון העניק את חסותו להסכם אוסלו ולחוזה השלום עם ירדן. הממשל שלו השקיע מיליארדי דולרים בתחזוקת הרשות הפלסטינית ובהכשרת מנגנוני הביטחון שלה ובציודם. אך המבוי הסתום שאליו נקלע התהליך המדיני למחרת ועידת מדריד, נפרץ במשא ומתן ישיר באוסלו בין נציגי ממשלת רבין לבין משלחת אש"ף.

מאז האינתיפאדה השנייה, השפעתו של הימין האידאולוגי ואינטרסים נדל"ניים של ישראל בגדה גוברים על השפעתה של ארה"ב ועל האינטרסים הדיפלומטיים והכלכליים של ישראל באירופה. פגיעתם של פיגועי הטרור וירי הרקטות מעזה מוחשיים וחזקים שבעתיים מהתקווה לשלום עם הפלסטינים שיביא עמו בטחון ושגשוג. בביקורו באזור השבוע ניסה טראמפ לשבור את הקרח בעזרת יוזמת השלום הערבית מ-2002, שמציעה לישראל יחסים נורמליים תמורת נסיגה משטחים שכבשה ב-1967 (עם תיקונים מוסכמים בגדה ובמזרח ירושלים. רמת הגולן נופתה בינתיים מהמשוואה), ופתרון מוסכם וצודק של בעיית הפליטים על בסיס החלטת עצרת האו"ם 194.

כשעמד לצדו של טראמפ ביום שני (22 במאי) בירושלים ציין נתניהו כי "האויבים מהעבר הופכים לחברים". ראש הממשלה הוסיף, שהמנהיגים הערבים שהנשיא האמריקאי פגש בסעודיה לפני שבא לישראל יכולים ליצור תנאים לשלום ריאלי. הוא צודק לגמרי. רק החברים ממדינות המפרץ יכולים להניח בפני הישראלים עסקה שהם לא יוכלו לסרב לה. במאמר נדיר שנסיך הכתר של בחריין, שייח סלמאן בן חמאד אל-חליפה, פרסם לפני כשמונה שנים בוושינגטון פוסט, הוא קרא למנהיגות הערבית לפנות במישרין אל לבו של הציבור הישראלי, כדי לשכנעו שלא כל מוסלמי מבקש להשליכו לים. לדבריו, האינטרסים של מדינות המפרץ בסיום הסכסוך הישראלי-הפלסטיני מחייבים אותן לשלוף את הישראלים ממנטליות הבונקר שלהם.

בדברי ברכתו לטראמפ בנתב״ג, עם נחיתתו בטיסה ישירה מהבירה הסעודית, אמר נתניהו כי "אנו מייחלים שיבוא יום שבו יוכל ראש ממשלה ישראלי לטוס מתל אביב לריאד". למה רק ראש ממשלה? כל ישראלי ישמח לצפות בריקוד חרבות ולהפסיק לשמוע כי לנצח יאכל חרב. בדיוק כפי שכל ישראלי מבין שהעמקת הכיבוש, באמצעות גידול של 34 אחוז בהתחלות הבנייה בהתנחלויות בשנה האחרונה, רובן ביישובים מבודדים (לפי דו״ח שלום עכשיו), לא יקרב אותו לשם.

אכן, כמו שאמר טראמפ בנאום הפרידה הדתי שנשא במוזיאון ישראל, יש צורך ב''שינוי מבפנים.'' ואולם השינוי הזה חייב לחול גם על ממשלת ישראל ששריה התמוגגו מהנאום. נראה שהנשיא לא הבין שהעיסקה היחידה באיזור היא שטחים תמורת שלום. וכפי שהבהיר לו עבאס, לאלוהים אין שום תפקיד במשא ומתן. הטפת מוסר לעולם הערבי-מוסלמי, והתעלמות מהכיבוש הישראלי-יהודי, הופכים אט אט את הסכסוך על כבוד האדם, אדמתו, בטחונו וחירותו, לסכסוך דתי. ישמור אלוהים.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles