דילוג לתוכן העיקרי

אחרי סערת המאמר בניו יורק טיימס, בואו נדבר על ברגותי

השמטת מעשי הטרור שמרוואן ברגותי הורשע בהם ממאמרו בניו יורק טיימס היתה טעות שראויה לביקורת. ועם זאת, אסור שהיא תשמש הסחת דעת מהנושאים המשמעותיים שעל הפרק: הסכסוך עם הפלסטינים, העידן שאחרי אבו מאזן, וכן, גם תנאי האסירים הביטחוניים.
An Israeli prison guard (L) escorts jailed Fatah leader Marwan Barghouti (C) to a deliberation at Jerusalem Magistrate's court January 25, 2012. Convicted of murder for his role in attacks on Israelis, Barghouti was jailed for life by Israel in 2004. 
REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS CRIME LAW) - RTR2WTJR

חשיבותה העיקרית של ההבהרה שפרסם הניו יורק טיימס ביום שלישי (17 באפריל), לצד מאמר הדעה מחולל הסערה של בכיר הפתח מרוואן ברגותי הכלוא בישראל, היא בכך שהחזירה את הדיון בשביתת הרעב של האסירים הפלסטינים לפסים עניינים.

מאמרו של ברגותי פורסם יומיים קודם לכן בכותרת ״למה אנחנו שובתים רעב בבתי הכלא בישראל״. בהערת העורך בתחתיתו נכתב במקור כי ברגותי הוא "מנהיג פלסטיני וחבר פרלמנט", מבלי לציין את העבירות שבהן הוא הורשע ב-2004 - שבהן רצח חמישה ישראלים בפיגועי טרור.

הביקורת הקשה מצד גורמים רשמיים בישראל נגד העיתון, שהואשם בחוסר הגינות ובהסתרת מידע מכוונת, הייתה אפקטיבית. בהערת ההבהרה נאמר בין השאר כי "המאמר מסביר את עונש המאסר של הכותב, אולם כשל במתן הקשר מספק באמצעות הצגת העבירות שבהן הורשע… מדובר בחמישה תיקי רצח וחברות בארגון טרור. מר ברגותי לא סיפק הגנה למעשים במשפטו, וסירב להכיר בסמכות ובלגיטימיות של בית המשפט הישראלי".

במאמרו הארוך הסביר ברגותי את המניעים לשביתת הרעב שנפתחה השבוע (17 באפריל), בהשתתפות מאות אסירים פלסטיניים הכלואים בישראל. הוא תיאר יחס אכזרי מצד ישראל כלפי האסירים הפלסטינים, הכולל עינויים פיזיים. לדבריו, "האסירים הפלסטינים סובלים מעינוי לא אנושי ומחסירים מאיתנו טיפול רפואי. חלק מהאסירים נהרגו בשהותם בכלא. בסביבות 200 אסירים פלסטינים נהרגו מאז 67׳. בשביתה הזו אנו מבקשים לשים קץ להתעללות". 

עוד כותב בכיר הפתח: "לאחר שביליתי לפחות 15 שנים בכלא הישראלי, הייתי עד וקורבן למערכת המעצרים השרירותית של ישראל ולטיפול הלקוי באסירים פלסטינים. לאחר שמיציתי את כל האפשרויות, החלטתי שאין ברירה אלא להתנגד להתעללויות הללו באמצעות שביתת רעב".

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, היה בין הפוליטיקאים הבכירים הראשונים שתקפו בחריפות את הניו יורק טיימס על ניסוח הערת העורך על ברגותי. לפיד פרסם מאמר נגדי באנגלית באתר טיימס אוף ישראל, והאשים את הניו יורק טיימס בחוסר אחריות כי "לא טרח לספר לקוראיו שהכותב הוא רוצח מורשע מהסוג הגרוע ביותר. על כך ברגותי יושב בכלא, לא על עמדותיו... הפרט החסר במאמר הוא שמרוואן ברגותי רוצח... הוא היה מעורב בעשרות ניסיונות לפיגועי טרור. הוא גרם לכך שאנשים איבדו את משפחותיהם, שהוטלו בהם מומים, שחייהם נהרסו".

יד ימינו של לפיד ביש עתיד, ח״כ עפר שלח, דווקא עסק בעבר לא מעט באפשרות של שחרור ברגותי, ובפופולריות שלו בקרב הציבור הפלסטיני המתון. ב-2002 (בתפקידו אז כעיתונאי) הוא אף העלה חשש שמשפטו יהיה משפט ראווה רווי בתעמולה - במקום בעובדות.

סגן השר מייקל אורן מכולנו, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון, כינה את המאמר "פיגוע תקשורתי" והאשים גם הוא את העיתון בהטיה מכוונת. בראיון לגלי צה"ל ביום שני אמר: "אני כותב הרבה שנים בתקשורת האמריקאית. מאמר דעה - אורכו הממוצע הוא כ-700-600 מלה. המאמר של מרוואן ברגותי הוא פי שניים באורכו. הוא התפרסם בחג יהודי כדי שממשלת ישראל לא תוכל להגיב. אני חושב שעשו את זה בכוונה. גם המנהיגות היהודית-אמריקאית לא יכולה להגיב".

להתקפות הצטרפו גם שגריר ישראל באו"ם, דני דנון מהליכוד, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו: ״ברגותי הוא טרוריסט ורוצח בדם קר… לא רק שהעיתון נתן במה לטרוריסט מורשע שמפיץ שקרים נגד ישראל, אלא שהוא הסתיר מקוראיו את האמת". לפיד, אורן ודנון הם מהצד הימני או המרכזי-ימני של המפה הפוליטית, והמתקפה שלהם נגד העיתון משרתת את האג'נדה שלהם.

טענתם אמנם אכן הייתה מוצדקת, וההבהרה היא הראייה לכך, אך כעת יש לקיים דיון עניני בטענות של ברגותי, שמבחינתו עשה מהלך מנצח: הוא הצליח להניח את סוגיית האסירים הפלסטינים על סדר היום הבינלאומי ולהביך את ישראל, ובנוסף לחזק את מעמדו הפוליטי בקרב הציבור הפלסטיני.

כמו לפוליטיקאים הישראלים, גם לברגותי יש מטרות ויריבים. כמי שרואה את עצמו כיורשו של אבו מאזן בהנהגת הרשות, הוא בונה לעצמו תדמית של מוביל מאבק האסירים - נושא פופולרי במיוחד בחברה הפלסטינית - ומצליח לצבור נקודות בכך. גם העברתו לבידוד וקריאות בישראל לחקירת ה״מחדל״ של הוצאת המאמר מהכלא, ישרתו אותו.

מבחינת הניו יורק טיימס, פרסום מאמר של ברגותי מהכלא, רגע לפני תחילתה של שביתת הרעב בהובלתו, זהו הישג עיתונאי חשוב שכבש את סדר היום. אבל מבחינת ישראל, הדיון כעת צריך להתמקד בתנאי מאסרם של האסירים הפלסטינים, ולישראל יש דרכים רבות להפריך את טענותיו של בכיר הפתח. היא יכולה לפרסם נתונים ולהציג הוכחות באמצעות דוברים רשמיים. גם פוליטיקאים, בעיקר אלה כמו לפיד שמתמודדים על ראשות הממשלה, צריכים כעת להרחיב את הדיון ולהתייחס לגופו של עניין - ואולי אפילו להציג את עמדתם בנוגע לפתרון הסכסוך.

אין עוררין על כך שברגותי הוא טרוריסט שיושב בכלא בדין, אך הוא גם מנהיג פוליטי וללא ספק האסיר הפלסטיני המפורסם ביותר כיום. לאורך השנים היו לו קשרים עם פוליטיקאים ישראלים מהשמאל. שני שרי ביטחון לשעבר ממפלגת העבודה קראו לשחרר את ברגותי: בנימין בן אליעזר המליץ בראיון להארץ ב-2007 להכשירו כמנהיג הבא של הפלסטינים, בדומה לדיאלוג של ישראל מול יאסר ערפאת קודם לכן, ועמיר פרץ קרא לשחררו כמה פעמים, ואף נפגש עמו בכלא. השרים לשעבר ממרצ חיים אורון ויוסי ביילין הצטרפו לקריאות האלה.

במקום להיגרר לתגובה הפופוליסטית והקלה, עדיף שהמאמר, הסערה סביבו והשביתה של האסירים ישמשו את המנהיגים בישראל כנקודת מוצא לדיון רחב ורואה פני העתיד – דיון שצריך לכלול גם את שאלת מנהיגותו של ברגותי.  

More from Mazal Mualem

Recommended Articles