דילוג לתוכן העיקרי

הפלסטינים: ניתן למנוע את שביתת הרעב הגדולה של האסירים

כדורה פארס, ראש מועדון אסירי הפתח, אומר לאל-מוניטור לקראת השביתה בבתי הכלא בישראל: "במקום להפעיל את השכל ואת ההיגיון, ישראל מעדיפה להקים בית חולים שדה ליד כלא קציעות ולהתארגן לשביתה"
An Israeli prison guard escorts jailed Fatah leader Marwan Barghouti (C) to a deliberation at Jerusalem Magistrate's court January 25, 2012. Convicted of murder for his role in attacks on Israelis, Barghouti was jailed for life by Israel in 2004. 
REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS CRIME LAW) - RTR2WTIC

ב-17 באפריל יפתחו כ-3,500 אסירי הפתח הכלואים בבתי הכלא בישראל בשביתת רעב. את השביתה מארגן בכיר הארגון מרואן ברגותי, שנשפט ב-2004 לחמישה מאסרי עולם וכלוא בכלא הדרים.

על פי נתוני שירות בתי הסוהר, בישראל כלואים כ-2,900 אסירים מתנועת הפתח. כדורה פארס, ראש מועדון האסיר של אסירי הפתח, אומר לאל-מוניטור כי ביחד עם אנשי הארגון העצורים בישראל לחקירה, במעצר עד תום התהליכים או אסירים מנהליים (חלקם נמצאים במתקן המעצר קציעות בנגב), ישנם בערך 3,500 אסירים. 2,900 האסירים השפוטים מהווים כמחצית מכלל הפלסטינים הכלואים בישראל. לדבריו, ניתן למנוע את שביתת הרעב אם ישראל תיכנס למשא ומתן על דרישות האסירים ותגיע איתם לפשרה, "אבל במקום להפעיל את השכל ואת ההיגיון, ישראל מעדיפה להקים בית חולים שדה ליד כלא קציעות ולהתארגן לשביתה".

פארס מתכוון בדבריו להודעת השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, כי ישראל לא תיכנע לדרישות האסירים ותיערך מבעוד מועד לשביתת הרעב. הקמת בית החולים סמוך לקציעות נועדה להיערך לתרחיש שבו מאות שובתי רעב יזדקקו לטיפול רפואי, כשהעברתם לבתי חולים בישראל עלולה לגרום לכאוס במערכת הבריאות. בין השאר הורה השר ארדן לגייס אנשי מילואים לקראת השביתה.

המתח בקרב האסירים הביטחוניים בישראל גבוה מזה חודשים רבים. הפלסטינים טוענים כי בעוד שמספר האסירים בבתי הכלא עולה, ישראל הולכת ומקשיחה את מדיניותה כלפיהם. התאים נעשים צפופים יותר ותנאי המאסר מידרדרים, מה שהביא את מצב לקראת פיצוץ. לפי הנתונים שבידי מועדון האסיר בראשותו של פארס, מפרוץ גל הטרור האחרון באוקטובר 2015 גדל מספרם של האסירים הפלסטינים מכל הארגונים בכמעט 2,000 אסירים נוספים, והגיע לכמעט 6,000 - נתון דומה למספרם בימי האינתיפאדה השנייה.

כדורה פארס מונה את הבעיות העיקריות שגורמות לתסיסה בקרב מנהיגי האסירים. הבעיה העיקרית לדבריו היא החלטת הצלב האדום הבינלאומי ממאי 2016 להוריד את תדירות ביקורי המשפחות של האסירים מפעמיים לפעם בחודש. לשאלת אל-מוניטור מדוע החלטה זו קשורה לישראל, הוא משיב כי הפלסטינים הציעו שהרשות תחליף את הצלב האדום בניהול הביקורים בבתי הכלא, כולל את ההיערכות הלוגיסטית של הסעת בני המשפחות והתיאום עם בתי הכלא, אך ישראל דחתה את ההצעה. ״נוצר מצב בו אלפי בני משפחות, שרובם מנועים לצאת לישראל, אינם זוכים לראות את קרוביהם הכלואים״, אומר פארס.

התסיסה בקרב האסירים הביטחוניים החלה כבר לפני שבע שנים, בעקבות החלטת ועדת השרים בממשלת ישראל להקשיח את תנאי המאסר שלהם, ולהשוותם לתנאים שבהם הוחזק באותה עת גלעד שליט בידי חמאס. במאי 2010 החליטה הוועדה למנוע ביקורי משפחות ולשלול את האפשרות ללימודים - מה שהיה מקובל אז בבתי הכלא מזה שנים. עד ההחלטה, לאסירים שגילו "התנהגות טובה" בין כותלי הכלא ניתנה האפשרות ללימודי בגרות ואף לימודים אקדמיים לתואר ראשון במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. רבים מהאסירים הביטחוניים ניצלו את האפשרות ורכשו השכלה בתקופת מאסרם, ומנגד הדבר שימש תמריץ לשמירה על אווירה רגועה יחסית בכלא. קידום ההחלטה הוקפא לבסוף, כדי למנוע משבר עם האסירים בבתי הכלא.

לדבריו פארס, ישנה עוד פגיעה מהותית בתנאי המאסר: ישראל לקחה מהאסירים את הטלפונים הציבוריים ששימשו אותם לשיחות עם בני משפחותיהם בתדירות של פעם בחודש או יותר, מה שהיה גורם מרגיע נוסף. להחלטה הזאת יש חשיבות מיוחדת נוכח הורדת תדירות ביקורי המשפחות.

בישראל מתייחסים בשיוויון נפש לדרישות האסירים. לטענת גורמים בשב"ס, שביתת הרעב שאותה מנהיג מרוואן ברגותי נועדה רק לחזק את מעמדו שנחלש בתנועת הפתח. לדבריהם, אפילו הוא יודע שישראל לא תיענה לדרישות החדשות שהעלה, שאינן מתקבלות על הדעת מכל היבט ביטחוני, כמו החזרת טלפונים ציבוריים או אפשרות לצילומים עם בני משפחות האסירים והפצתם בשטחים.

בוועידת הפתח בבית לחם בדצמבר האחרון נחל ברגותי תבוסה בהתמודדותו על תפקיד סגנו של אבו מאזן. עד לכינוס הועידה נחשב ברגותי, לפחות בקרב האסירים הביטחוניים ותומכיו האחרים, ליורשו של אבו מאזן. הם אפילו ניהלו קמפיין שנועד ללחוץ על ישראל לשחרר אותו מהכלא כדי שישמש מנהיג מאוזן ומתון לרשות הפלסטינית. אולם אבו מאזן הצליח לדחוק מרשימת הפתח את רוב האנשים המזוהים עם ברגותי, כפי שעשה לאנשיו של יריב פוליטי נוסף שלו, מוחמד דחלאן.

בישראל טוענים כי בתוך בתי הכלא מתנהל ויכוח לגבי יעילותה של השביתה. אמנם אסיר שלא ישתף פעולה עם השביתה עשוי להיות מוכרז כבוגד ומסתכן בהרחקה מהקהילה, אך בשב״ס מעריכים כי אין ודאות שכל האסירים ייענו לקריאתו של ברגותי לשבות. על פי ההערכה, גם אם הרוב יצטרף לשביתת הרעב, היא לא תחזיק מעמד זמן רב כי האסירים יודעים שמדובר במטרות פוליטיות של ברגותי, ובדרישות שרובן אינן הגיוניות.

כדורה פארס שולל מכל וכל את הטענות לשיקולים פוליטיים. "גם בעבר השב"ס ניסה להדביק (לשביתות) אלמנט פוליטי, והיום טוענים שברגותי מבקש לחזק את מעמדו״, הוא אומר, אבל לדבריו, מעמדו של בכיר האסירים חזק ויציב, ועל ישראל לפתוח איתו במשא ומתן לפני שהיא מקימה בית חולים שדה.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles