דילוג לתוכן העיקרי

ישראל: כך תוכננה נקמתו של אובמה

בישראל משוכנעים שהחלטת מועצת הביטחון נגד ההתנחלויות תוכננה בדקדקנות על ידי ארה"ב, אשר נעזרה במדינה אירופית כגורם מתווך בין הממשל לפלסטינים ואף סיכלה התערבות של טראמפ. החשש הישראלי: נאום קרי יוביל להצעה החלטה נוספת במועצת הביטחון.
RTSOTEX.jpg

"קבלת ההחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון ביום שישי האחרון [23 בדצמבר], מבלי שהוטל וטו אמריקאי, אינה אירוע בודד", אומר מקור ישראלי לאל-מוניטור, "מדובר באירוע מתגלגל. זוהי הכרזת מלחמה של הממשל האמריקאי על ישראל, והכרזת מלחמה נגדית של ישראל על הממשל ועל המדינות שתמכו בהחלטה. יכול להיות שהשיא עוד לפנינו", הוא מסכם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר רמז ביום ראשון בפתח ישיבת הממשלה כי בידי ישראל "ראיות חותכות" המוכיחות לדבריו כי האמריקאים הם שעומדים מאחורי ההחלטה, שמטלטלת את ישראל וגורמת למנהיגיה לאבד את שרידי הנימוס הדיפלומטי שלהם בכל הנוגע לאובמה ואנשיו ("מי זה אובמה? עם כל הכבוד, הוא היסטוריה", אמרה השבוע שרת התרבות מירי רגב לערוץ 2).

השבוע, בשיחה עם אל-מוניטור, מפרט גורם ישראלי בכיר מקצת מהראיות הללו, שזרמו לירושלים בעקבות ההחלטה והניעו גם את נתניהו וגם את שגרירו רון דרמר לפתוח ב"משפט פומבי" נגד הממשל האמריקאי על "הבגידה והנטישה הבוטה" את ישראל.

"זה לא היה אירוע תמים", אומר המקור, "זו לא הייתה הצעת החלטה שהאמריקאים בחנו והחליטו, בצירוף מקרים, שלא להטיל עליה וטו. זה היה אירוע שתוכנן על ידי האמריקאים, שהיו פעילים מאוד, ביג טיים, מאחורי הקלעים כדי לנסח אותו ולקדם אותו, עד ההצבעה המכריעה. כשהסיפור נתקע, לאחר ההתערבות של דונלד טראמפ, הממשל נכנס ל'מוד' חירום והצליח לגרום להצעה להגיע למועצת הביטחון כבר למחרת. הקול היה קולן של סנגל וניו זילנד, אבל הידיים ידי אובמה".

שאלתי את המקור על גרסת הממשל לפיה לא עסק בתכנון או ניסוח ההצעה שהוגשה למועצת הביטחון. "זו גרסה שקרית", פסק המקור, "המידע זורם עכשיו לירושלים באופן חופשי וטביעות האצבע של הממשל מרוחות על המהלך הזה לאורך כל הדרך".

מקור ישראלי אחר, המקורב לממשל האמריקאי וגם לצמרת בירושלים, מוסיף: "העובדה שישראל יודעת עכשיו שהאמריקאים מעורבים לא מטשטשת את גודל הכישלון הראשוני: ההצבעה האמריקאית במועצת הביטחון הייתה הפתעה מוחלטת ואף אחד בישראל, כולל ראש הממשלה, לא ידע עליה מראש. זה היה גם כישלון דיפלומטי וגם כישלון מודיעיני. זה נכון שנתניהו מזהיר ממהלך דיפלומטי אמריקאי כבר זמן רב, אבל אף אחד לא ידע מה יקרה בדיוק, ומתי. ישראל נתפסה כאן עם המכנסיים למטה".

עוד אומר המקור כי "האמריקאים פעלו הפעם במקצועיות. הם שמרו על חשאיות ועל מידור. בניגוד למקרים דומים, בהם הממשל הפגין שלומיאליות, הפעם הם היו יעילים וממוקדים. עובדה שזה הצליח להם".

זו השתלשלות הדברים, על פי המידע שהגיע לירושלים ממקורות שונים: הפלסטינים, בראשות סאיב עריקאת, ביקרו בוושינגטון לפני מספר שבועות ופגשו דרגים בכירים, כולל מזכיר המדינה ג'ון קרי. הם הציגו לקרי את טיוטת ההצעה שתכננו להציג, באמצעות אחת המדינות, במועצת הביטחון. בניגוד לפרסומים, קרי לא הבטיח להם שלא יהיה וטו אמריקאי, אבל לקח את הנוסח. מכאן ואילך, החל מהלך אמריקאי דרמטי: הם עבדו על הנוסח בדקדקנות רבה והעבירו תיקונים ושכתובים שונים לפלסטינים, ואחר כך למצרים. הם לא עשו את זה, אומרים המקורות הישראלים, באופן ישיר כדי לא להשאיר עקבות. הם השתמשו בצד שלישי. ההערכה בירושלים היא כי מדובר במדינה אירופית, כנראה בריטניה, שהשתתפה במאמץ ושימשה גורם מתווך בין הממשל לפלסטינים, ואחר כך למצרים, במטרה "להכשיר" את נוסח ההחלטה כדי לאפשר את המהלך האמריקאי.

מה שהאמריקאים לא תכננו, הוא המעורבות הישראלית הנמרצת כולל הפעלתו של הנשיא הנבחר טראמפ, שהתקשר לנשיא המצרי סיסי וביקש ממנו למשוך את ההצעה. המצרים מצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, הם פיתחו תלות בברית שלהם עם ישראל ומעוניינים לפתוח דף חדש עם טראמפ. הם מבינים שהדרך לוושינגטון עוברת, שוב, בירושלים. מצד שני, הם לא יכולים לחסום את ההצעה "על הראש" של הפלסטינים וכל העולם הערבי. מבוכה גדולה נרשמה בקהיר ומי שהכריע את הכף היה טראמפ, שנתן לסיסי להבין עד כמה חשובה לו משיכת ההצעה והקפאתה.

משיכת ההצעה הפתיעה את וושינגטון, שהגיבה במהירות. על פי מקורות ישראלים, האמריקאים בישלו את הגשתה של ההצעה מחדש בידי סנגל וניו זילנד. גם הפעם, נתפסה ישראל במערומיה. המהלך של נתניהו בהפעלת טראמפ גרם נזק עצום לבן בריתו סיסי, אך לא הביא לתוצאה המקווה. ההצעה הוגשה בכל זאת כעבור יממה, והתקבלה ברוב של 14-0. ארה"ב נמנעה ולא הטילה וטו, בפעם היחידה והראשונה בשמונה שנותיו של אובמה.

השאלה הבוערת עכשיו היא, האם זוהי גם הפעם האחרונה? בזמן שהמאמר הזה נכתב, שוקד קרי על "נאום הפרמטרים" שלו, שעתיד לפרט את הסדר הקבע העתידי בין ישראל לפלסטינים, בתפיסת וושינגטון. קרי יבסס את הפרמטרים על מה שהושג בינו לבין נתניהו ב-2014 (ופורסם באל-מוניטור). בירושלים נחרדים לנוכח האפשרות שגם נאום קרי יהפוך להצעת החלטה במועצת הביטחון. גם הפעם, הממשל לא יוכל להטיל וטו נגד עצמו ועקרונותיו. זה יהיה הידוק נוסף בעניבת החנק שמלפף ברק אובמה על צווארו של נתניהו, רגע לפני שהוא עוזב לספרייה הנשיאותית. נקמתם של נשיאים, מתברר, מוגשת גם כשהיא קרה.

More from Ben Caspit

Recommended Articles