הטינדר של סבא וסבתא התגלה בחנות ספרים בתל אביב

״נדוניה אלף לירות ארץ ישראליות״, מכריזה כותרת המודעה, המפרטת: ״מסז׳יסטית יפה מגרמניה, הנמצאת במושבה גדולה ומרוויחה 10 לירות בחודש, בעלת השכלה גבוהה, רוצה בגבר משכיל ומסודר עד גיל 36״. זו אחת מ-300 מודעות היכרויות של גברים ונשים, שפורסמו ב-1938 בחוברת של ״השדכן המודרני, הזריז והנודע, הפופולרי והמפורסם״ יוסף ליבר, שפעל בישראל לפני הקמת מדינה ואחריה.

את החוברת הזו מצאו האושיות התל אביביות עילאי ואלון-לי גרין, בעלי חנות הספרים העצמאית ״האחים גרין״. כמה ימים לפני שיציינו בישראל את חג האהבה היהודי (ט"ו באב), הם הכריזו בפוסט בפייסבוק ״מצאנו את הטינדר של סבא וסבתא!״ והצהירו כי פתחו בחקירה בלשית כדי ״להתחקות אחר האנשים מהמודעות...חיפשנו מידע לגבי יוסף ליבר ולא מצאנו יותר מדי פרטים״.

מידע על אודות ליבר, שהיה בזמנו אדם מוכר למדי, הם כבר מצאו מאז, אבל המטרה של עילאי גרין היא נועזת יותר, כפי שהוא מספר לאל-מוניטור: ״אנחנו רוצים להגיע לתיקים שלו ולבדוק שידוכים, לנסות להגיע לילדים ולנכדים של הזוגות שהשתדכו שם״. לשם כך הם ביקשו את עזרת הגולשים: ״פנו לסבא וסבתא, שאלו אותם אם הם מכירים את השדכן, אם השתמשו בשירותיו או שמעו על מעלליו״.

מאות אנשים התאהבו בפוסט שלהם ושיתפו אותו. ״אנשים מתייגים את סבא וסבתא שלהם, מספרים (עליהם) סיפורים״, אומר גרין, ״אני אוהב סיפורים כאלה, והחנות שלנו מזמנת דברים שהם חלון לתקופה אחרת. כשראיתי את החוברת חשבתי שזה פשוט היסטרי״.

מידע על אודות ליבר, כאמור, לא היה קשה לאתר. חיפוש במאגר ״עיתונות יהודית היסטורית״ של הספרייה הלאומית מעלה לא מעט פרסומים בעיתונים השונים בהם מופיע שמו של השדכן ליבר. באתר הסוציולוגיה ״אנשים ישראל״ טוענים פרופ' עוז אלמוג וד"ר שי רודין, מחברי המאמר ״דפוסי היכרויות ובחירת בן ובת זוג באוכלוסייה החילונית הוותיקה״, שמודעות שידוכים פורסמו בעיתונות העברית כבר מראשיתה, אך מספרן היה מצומצם ולא הוקצה להן מדור נפרד בעיתון. עם זאת, רוב האזכורים של ליבר מופיעים במדורי שידוכים בעיתונים השונים. למשל, בעיתון ״המשקיף״ מינואר 1940 הציע ליבר לגברברי הארץ ״אלמנה בת 26 מפולניה, שנים רבות בארץ, נעימה וסימפטית, בעלת עסק מבוסס במרכז תל אביב, מגרש ו-300 לירות במזומנים, רוצה להכיר בחור או אלמן. לא חשוב אם מסודר – יש באפשרותה לסדרו״.

ידיעות אחרות בעיתון זה ובעיתון ״הצופה״ מכריזות על הגעתו של השדכן לערים שונות, כדי שתושביהן ימהרו לבקרו בחשאיות ולמצוא זיווג. ליבר, כנראה, היה ממסמני גל חדש ששינה את היחס לשידוכים בארץ. לפי מאמרם של אלמוג ורודין, ״השידוך בשנות החמישים נחשב לנושא דיסקרטי ולא הרבו לדבר או לכתוב עליו בפומבי...בשנות השישים התרחב במקצת ענף השדכנות. משרדי שדכנות נוספים הופיעו בזירה וגם מספרן של מודעות ההיכרויות בעיתונות גדל״.

ידיעה אחרת מכריזה על הקמת ועד לארגון שדכני ישראל, שליבר עמד בראשו, וידיעה נוספת ומרתקת במיוחד עוסקת בחקירת רצח הצעירה יהודית אושרוב, שגופתה נמשתה ביולי 1946 מנהר הירקון. ליבר, שלפי הידיעה ״הוא גם קורפורל במשטרה המיוחדת״, נחקר ארוכות כיוון שהצעירה הייתה רשומה לשידוך במשרדו.

גם העיתונאי והסופר ואיש הבוהמה דן בן אמוץ כתב על ליבר בטורו ״מה נשמע״ בעיתון דבר, [פברואר 1953]: ״זה 25 שנים מנסים מר יוסף ליבר ואשתו ברוניה לפתור את בעיית הזיווג לשם הנישואין. ברבע אחד של המאה העשרים נרשמו אצלם כ-15 אלף נשים וכ-12 אלף גברים״. בן אמוץ ביקר אצל ליבר, שציין בפניו ש״בזמן האחרון פונים אליי הרבה אנשים מהמחנות. אצל פליט אני לא לוקח הרבה כסף״. ליבר גם הדגיש כי הוא ״מאוד בעד ערבוב הגזעים״, אולם מקפיד ללכת לפי דרישות הלקוח: ״רוצה אשכנזייה – מקבל אשכנזייה, רוצה ספרדייה ייקח ספרדייה״.

זה אחד ההבדלים המהותיים בין המודעות בחוברת לימינו [2016]: היום לא היה עולה על דעתו של אף אחד לציין כמה כסף יש לו או לדרוש נדוניה, ובטח שלא לציין את המוצא הרצוי לבת או בן הזוג. במודעות של אז, הכסף והמוצא היו בחזית הדרישות, על פני השטח, בלי בושה. ״היום זה היה הפוך", אומר גרין, "היינו אומרים ׳עם 5,000 שקל מינוס׳ או ׳עם משכנתא של מיליון שקל׳. אז הם היו פרקטיים מאוד, היום לא תוכל לרשום מחפש אחות רחמנייה, בלונדינית וגבוהה שתביא נדוניה״.

נדמה שמעבר לנוסטלגיה המרגשת, זו אחת הסיבות להתלהבות מהחוברת: תוכנה מעיד ששום דבר בעצם לא השתנה. הפרגמטיות באופן שבו מחפשים בני זוג קיימת לא מהיום. אז, היא פשוט הייתה מסוג שונה. הדור הצעיר של ימינו חוטף ביקורת כל הזמן על דרכי הזיווג העכשוויות שהן מתירניות ושטחיות, המתרחשות במקרה הטוב באתרי שידוכים ובמקרה הרע באפליקציות המקדשות את המראה החיצוני ומובילות בעיקר לסקס מזדמן. אבל גם אז, הפרמטרים לשידוך היו בעצם פרגמטיים וישירים, ללא הילה רומנטית. איך אפשר לטעון ש״הולך ופוחת הדור״ מול הגזענות והמעמדיות שבולטים במודעות ההיכרויות של אז? וגם הן כוללות הבטחות למראה חיצוני מרשים.

גרין סבור שלעומת המצב כעת, ולמרות השפע לכאורה של ימינו - פעם היה קל יותר למצוא שידוך. לדבריו, היום בתוך כמה דקות "אתה עובר בטינדר על מאה בחורות או בחורים. האופציות (הרבות) מבלבלות אותך וגורמות לך לא להחליט, כי תמיד יהיה עוד מישהו. אבל אז, ברגע שמצאת מישהו שהתאים לדרישות שדרשת – זהו, מקימים בית בישראל״.