דילוג לתוכן העיקרי

מה ההבדל בין הטרור בניס לפיגוע בתל אביב?

לכאורה, אין הבדל בין התחזיות של ראש ממשלת ישראל וצרפת על כך ששתי המדינות יאלצו ללמוד לחיות עם הטרור. למעשה, יש הבדל גדול בין השתיים. הוא מסתתר מאחורי מילה אחת: "כיבוש"
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu gestures as he speaks during a ceremony at the Peres Center for Peace in Jaffa, Israel, July 21, 2016. REUTERS/POOL/Dan Balilty - RTSJ1NL

אירועי יום השנה העשירי למלחמת לבנון השנייה שצוין ביום שלישי (19 ביולי) סיפקו לראש הממשלה בנימין נתניהו הזדמנות לדבר על הנושא החביב עליו: טרור איסלאמי. פיגוע הדריסה בניס (14 ביולי), שבו נרצחו לפחות 84 בני אדם ונפצעו יותר ממאה, העניק לנאומיו של נתניהו נופך אקטואלי. ביד אמן שרטט בוגר לימודי האדריכלות קו ישר, חוצה מדינות ויבשות, מלבנון לישראל ולגדה המערבית. משם הרחיק לאירופה והגיע לארצות הברית. "הטרור פוקד לא רק את שרונה ועתניאל", אמר נתניהו בטקס האזכרה לחללי מלחמת לבנון בהר הרצל, "הוא מכה בפאריז ובניס, בבריסל ובאורלנדו. אנחנו במערכה כלל-עולמית".

בישיבת מליאה מיוחדת בכנסת לציון עשור למלחמת לבנון, שנערכה באותו יום, הכריז נתניהו כי "אי אפשר לעשות הבחנות בין טרור לטרור". מבחינתו, אין הבדל בין טרור מאורגן לבין טרור של יחידים מוסתים; בין פיגוע דריסה בניס, לבין פיגוע דקירה בירושלים; בין מוסלמי אמריקאי שרצח מבלים במועדון להט"בים באורלנדו לבין רוצחי הסועדים בתל אביב. "מטרת הטרוריסטים", פסק נתניהו, "היא לגדוע חיים בדרך להנפת דגל הח'ליפות על חורבות העולם הנאור". מבחינתו של נתניהו, "ישראל היא מעוז קדמי של העולם הדמוקרטי". המדינה היחידה בעולם הנאור ששולטת בעם אחר בכוח הזרוע, היא לדבריו "מעבדה לקביעת התוצאות של המאבק האלים בין כוחות הקדמה לכוחות החושך".

למעשה, המעבדה של נתניהו מצאה כבר את הנוסחה למאבק בטרור: לחיות לעד עם הטרור. בדיון שהתקיים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (26 באוקטובר 2015) אמר ראש הממשלה כי הוא לא מעוניין בהפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית. ועם זאת, ציין נתניהו, בגלל "זרמים של דת ואיסלאם שלא קשורים בנו, נגזר עלינו, בטווח הנראה לעין, לשלוט בכל השטחים". הוא הוסיף בגילוי לב את המשפט המצמרר, "שואלים אותי אם לנצח נחייה על חרבנו - כן".

לכאורה, אין הבדל בין התחזית הקודרת הזאת לבין ההכרזה מעוררת המחלוקת של ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס למחרת הפיגוע בניס, "לא ניכנע לטרור, אך נצטרך לחיות איתו". למעשה, יש הבדל גדול בין השתיים. הוא מסתתר מאחורי מילה אחת: "כיבוש". בניגוד לטרוריסטים שביצעו את הפיגועים באירופה ובארה"ב, הצעירים מחברון שחדרו למתחם שרונה ב-8 ביוני, כמו רובם המכריע של מחבלי הדקירות, לא הסתירו בבתיהם את דגל דאעש ולא תכננו להחריב את העולם הנאור. חוקרי השב"כ מעידים כי המניע שלהם היה סילוקו של דגל ישראל מכפריהם ומשכונותיהם. 

במאמר פרשנות שפורסם בניו יורק טיימס ב-16 ביולי בכותרת "האם אפשר לעצור פיגועי דריסה?", הזהיר עלי סופן, לשעבר סוכן מיוחד של האף-בי-איי, מפני מלכודת האשליה שכוח צבאי לבדו יכול להתמודד עם הטרור. מחבר הספר “The Black Banners: The Inside Story of 9/11 and the War Against al-Qaeda”, טוען שבמלחמה הזאת אין די ביתרון צבאי. הוא מצטט את דברי נשיא ארה״ב ברק אובמה, שאמר לפני שנתיים בהרצאה במכללה הצבאית ווסט פוינט כי העובדה שאתה מחזיק בידך פטיש גדול אינה הופכת כל בעיה למסמר.

סופן מציין כי בנוסף להפעלת כוח יבשתי מאסיבי יותר, יש לחסום את דרכו של דאעש למוחותיהם של מגויסים פוטנציאליים. הם מצויים בין מיליוני צעירים במדינות מוסלמיות ובמובלעות מוסלמיות במערב, הסובלים מאבטלה כרונית,  חוסר גישה לחינוך, חברה לא מתפקדת וממשל מושחת או אדיש. התעמולה של המדינה האיסלאמית מציעה להם אחווה, הרפתקאות, מימוש רוחני והזדמנות להקים אוטופיה איסלאמית. כדי למלא את החלל שהטרוריסטים מנצלים לצורכיהם ולדחות את הפיתויים שהם מציעים, מוסיף סופן, יש לספק לאותם צעירים תמיכה כלכלית, לשפר את החינוך ולהבטיח להם עתיד טוב יותר. הוא חותם את מאמרו בהערת אזהרה, שכל המהלכים הללו לא ימנעו את הפיגוע הבא ושעוד חפים מפשע ימותו לפני שדאעש ואל-קאעידה יובסו. "אך זה לא יקרה אם לא נעשה את הצעדים הנכונים".  

מכאן, בחזרה אלינו, לישראל. בניגוד לאובמה,עבור נתניהו כל בעיה היא מסמר והוא נוהג על פי הכלל שבעיה שלא נכנעת לפטיש של חמישה קילו, תיכנע לפטיש של עשרה קילו. ואם לא מחר - אז מחרתיים. כמו שאמר (לי) יצחק שמיר: "בסוף הם (העולם)  יתרגלו (לכיבוש)".  באמצעות המנטרה החוזרת, על פיה אין הבדל בין פיגוע דריסה בצרפת החופשית לפיגוע ירי בהר חברון הכבושה, נתניהו מנסה (ודי מצליח) לשכנע את הבריות שאין קשר בין קץ הכיבוש למאבק בטרור.

אכן, אין שום ערובה לכך שנסיגה ישראלית לקווי 67׳ תביא להפסקת הטרור. אש הסכסוך הישראלי-פלסטיני החלה לבעור עוד לפני 49 שנה. גם אם האש תשכך, הגחלים עלולות ללחוש עוד שנים רבות ולצרוב חפים מפשע. ואולם, אם ישראל תוסיף לשלוט במיליוני צעירים פלסטינים נואשים, בעזרת רשות מושחתת ואדישה, הם ינהרו בהמוניהם אחרי סוכני הטרור שמוציאים שם רע לאיסלאם ויפוצצו את עצמם באוטובוסים. או אז, כפי שטוען נתניהו, לא יהיה באמת הבדל בין המחבלים הפלסטינים שרצחו אזרחים ישראלים בשרונה ובעתניאל לבין הצעירים המוסלמים שטבחו באזרחים בפריז ובניס, בבריסל ובאורלנדו. הוא יוכל אז לטפוח לעצמו על השכם ולהתפאר בנבואת הזעם שהגשימה את עצמה. עוד כמה טפיחות כאלה ואבדנו.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles