מצעד הניצחון
25 אלף אנשים, להט"בים וסטרייטים, צעדו ברחובות ירושלים במה שנראה כמצעד הגדול מכולם בתולדות הבירה. וכשגם הפוליטיקאים התייצבו, ובהם השר לבטחון פנים גלעד ארדן, בוגר ישיבה תיכונית בעצמו, אפשר להכריז על סוף השבוע הזה כניצחון גדול על הדברים החשוכים בתחילתו.
25 אלף הישראלים שהשתתפו ביום חמישי [21 ביולי] בערב במצעד הגאווה בירושלים, ביניהם עשרות חברי כנסת, היו לא רק חלק ממפגן עוצמה מחמם לב של הקהילה הגאה, אלא גם מפגן של נאורות וליברליזם.
זה היה מצעד הגאווה הגדול ביותר מאז ומעולם שידעה ירושלים, והוא היה בבחינת אקורד סיום מנחם לשבוע קשה שעבר על הקהילה הלהט"בית, אשר החל ב"נאום הסוטים" של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית בעלי. המילים הפוצעות של הרב שעומד בראש מוסד חינוכי משפיע – אשר הגדירו את ההומאים כסוטים, הפתיעו לא רק בבוטותן, אלא בשל העובדה שנאמרו בגלוי בכנס פומבי. אחר כך הגיע מכתב התמיכה ברב של 300 רבנים מרכזיים, מה שהבהיר כי למרות ההתקדמות העצומה במאבק הקהילה הגאה לשוויון זכויות בשנים האחרונות, הדרך עוד ארוכה.
מי שהפתיעו לטובה היו הפוליטיקאים, כמעט מכל המפלגות, כולל יו"ר הבית היהודי ושר החינוך נפתלי בנט, שהוקיעו את דברי הרב לוינשטיין. הסתייגותו של בנט הייתה חשובה מפני שהיא ביטאה את המחלוקת והמתח בתוך הציונות הדתית. קרוב לוודאי שבנט ברר בקפידה את מילותיו כשאמר כי "אי אפשר לכנות ציבור שלם בכינויי גנאי ולהסתתר מאחורי ההלכה, הדברים שנאמרו אינם מקובלים עליי וזו אינה דרכה של הציונות הדתית".
בנוסף לבנט התגייסו גם מספר רבנים מהזרם הדתי-ציוני למאבק נגד דבריו של לוינשטיין, וגינו אותן בחריפות - ביניהם הרב בני לאו. לאו תקף את לוינשטיין במילים קשות והזהיר מפני השלכות דבריו על נערים צעירים. הוא סיפר כי צעיר הומו ניסה להתאבד בגלל דברים דומים שאמר בעבר לוינשטיין.
