האם מתקרב סופה של אמנות הרחוב בתל אביב?
גרפיטי אינו חוקי בישראל, אבל עיריית תל אביב משתמשת בו כדי ליצור לעיר תדמית צעירה ועדכנית – בשכונות מוזנחות בלבד. לטענת חוקרי אמנות רחוב, קהל צעיר נמשך לווייב הזה ובהדרגה הוא ידחק מהשכונות הללו את האמנים, ישנה את פניהן ואף ינקה אותן מגרפיטי.
בכניסה ל"שרונה מרקט" בתל אביב מתנוסס ציור קיר מרשים של האמן הישראלי קלון. שרונה מרקט הוא אחד המקומות השבעים, העשירים והמגלומניים בעיר – שוק אוכל מצועצע מתחת למגדלי יוקרה מפוארים. קלון קנה את עולמו כאמן גרפיטי מחתרתי שמסתובב באזורים הלא מטופחים של העיר באישון לילה ויוצר מתחת לרדאר הממסד. שיתוף הפעולה בין שני הגורמים המנוגדים לכאורה – אמן גרפיטי ופרויקט נדל"ן נחשב – מעיד על הקשר שנוצר בישראל בין אמנות רחוב לכסף, שיווק ומיתוג, בעיקר בהקשר הנדל״ני-אורבני.
בניגוד למתחמים פרטיים הקונים אמנות רחוב (שזה פרדוקס כשלעצמו), נדמה כי העיריות מרוצות מכך שאמני גרפיטי מקשטים את הרחובות ויוצרים באזז אורבני עדכני; אבל רק בשכונות מוזנחות וחלשות – למשל פלורנטין בתל אביב או העיר התחתית בחיפה. לטענת חוקרי אמנות רחוב, קהל צעיר ואמיד נמשך לווייב הזה, ובהדרגה ישנה את פני השכונות. הוא ידחק מהן את העניים ואת האמנים שיצרו את אופיין ולמעשה ״ינקה" אותן מכל אמנות רחוב, כלומר מהדבר שמשך אותם אליהן מלכתחילה.
