דילוג לתוכן העיקרי

מדוע לא התקיימה פגישת ריבלין-אבו מאזן

בניגוד לנשיא ישראל, לאבו מאזן היה הרבה מה להפסיד מפגישה בין השניים בביקורם בבריסל. נראה כי הנשיא הפלסטיני כבר לא מעוניין בפגישות שלא יובילו לשום צעד קונקרטי לקראת חידוש המשא ומתן.
European Commission President Jean-Claude Juncker poses with Israeli counterpart Reuven Rivlin (L) at the EU Commission headquarters in Brussels, Belgium, June 23, 2016.    REUTERS/Francois Lenoir - RTX2HRIE

בריסל. מנהיגי אירופה תלו תקוות רבות בביקורו של הנשיא ראובן ריבלין בבריסל ב-23-20 ביוני, ואף אחד מהם לא ניסה להסתיר זאת. כמעט כל הפגישות איתו התארכו מעבר למתוכנן, וקבלת הפנים הייתה תמיד חמה ואישית. "אני יודע שעומד לצדנו לא רק נשיא ישראל, אלא גם ידיד טוב - והשיחות שקיימנו היום מעידות על כך", אמר נשיא המועצה האירופית, דונלד טאסק, לאחר פגישתו עם ריבלין.

ואכן, היקף ביקורו של ריבלין היה כמעט חסר-תקדים. הנשיא חצה את הבירה הבלגית לאורכה ולרוחבה, ונפגש בזה אחר זה עם ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, עם מלך בלגיה פיליפ, עם נשיא המועצה האירופית טאסק, עם מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג, עם נשיא הנציבות האירופית, ז'אן-קלוד יונקר, ועם הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, פדריקה מוגריני. בין לבין, התקבל ריבלין בברכה גם בפרלמנט האירופי, שבו נשא נאום בעברית.

דיפלומטים ישראלים ציינו שאפילו לנשיא לשעבר שמעון פרס לא ציפתה שורה ארוכה כזאת של אישים אירופאים, בעת ביקורו הרשמי ב-2013. ביקורו המקביל כמעט של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן (שנחת בבריסל ב-22 ביוני) רק העצים עוד יותר את הזרקור שהוטל על ריבלין. אבל האם כל ההמולה הזו הייתה מוצדקת?

רבים באיחוד האירופי רואים בריבלין את אחרון הקולות השפויים במחנה הימין של ישראל - או לפחות את הדמות הפוליטית הבכירה (המשפיעה) היחידה בימין שמחזיקה בערכים ליברלים ובפתיחות לדעות אחרות. לא זו בלבד שאירופה איבדה את האמון שלה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמקורביו, היא מתחילה לאבד את סבלנותה גם כלפי המנגנון הדיפלומטי הישראלי.

ועם זאת, שעה שכמה ממנהיגי אירופה נתלו השבוע בריבלין כטובעים הנאחזים בקש, דיפלומטים אחרים באירופה דחו את הלך המחשבה הזה - והמעיטו מחשיבותו של ריבלין בשיח הציבורי בישראל. מקור דיפלומטי בכיר באירופה אמר לאל-מוניטור בעילום שם שריבלין ללא ספק יתרום להעברת המסר בחזרה לישראל, אבל הוסיף נחרצות: "בסופו של דבר, רק נתניהו קובע. כולנו מכירים היטב את נתניהו אחרי שנים רבות כל כך; הוא לא השתנה, והוא מתמיד בסרבנות שלו לכל ניסיון אירופי לפתוח בדיאלוג".

דוגמה טובה לכך ניתן היה לראות בדברי הסיכום שנאמרו בפגישת מועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי, שהתקיימה בלוקסמבורג ב-20 ביוני, שם אימצו שרי החוץ של אירופה את הצהרת פאריז מ-3 ביוני, שקראה לכנס עד סוף השנה ועידה בינלאומית לדיון בפתרון שתי המדינות. בישראל לא שמחו על ההחלטה, אבל הדיפלומט האירופי טען שבירושלים יכלו להשפיע על ניסוחה, לו בחרו במסלול של דיאלוג ולא בסרבנות ובלחץ דיפלומטי. "נתניהו אינו מציע דבר, אפילו לא ברמה הסמלית", הוסיף ואמר הדיפלומט האירופי, "ומצד שני, הוא ממשיך לשלוח את אנשיו עם דרישות לשנות את הניסוח. במקום לנהל איתנו דיאלוג, הוא שולח לוביסטים. גם כמה מהמדינות החברות באיחוד לא אהבו את ניסוחה הסופי של ההחלטה, וטענו שאנחנו רותמים את הכרכרה [תמריצים לשני הצדדים] לפני הסוס [הגדרה של תוכנית פעולה המבוססת על יוזמת פאריז]. בסופו של דבר, דווקא בגלל כל הלחצים האלה, החלטנו לאמץ את הטקסט כלשונו", אמר הדיפלומט.

יתרה מזאת, אם מי ממנהיגי אירופה חשב שריבלין יעשה ולו צעד קטן אחד לכיוון יוזמת פאריז, הם טעו טעות מרה. בנאום שנשא בפרלמנט האירופי, דבק ריבלין בקו של נתניהו, וכך אמר: "היוזמה הצרפתית סובלת מליקויים מהותיים. הניסיון לחזור אל שולחן המשא ומתן לשם המשא ומתן בלבד לא זו בלבד שאינו מקרב אותנו לפתרון המיוחל, אלא דוחף אותנו לייאוש עמוק יותר". וכך, מבחינתם של האירופאים, ריבלין פשוט לא סיפק את הסחורה, לפחות לא בחזית הזאת.

בחזית אחרת, המצב היה שונה מעט, או שאולי היה זה רק הרושם שיצרה פמלייתו. מאחר שגם ריבלין וגם אבו מאזן שהו בבריסל באותה עת, הציעו האירופאים בזהירות רבה לבדוק את האפשרות של מפגש בין שני האישים. ריבלין הסכים מיד, ואנשיו החלו למשוך בכל החוטים - הנראים והבלתי-נראים - על מנת לקיים פגישה שכזו. מבחינתו של ריבלין, היה זה מצב של רווח מוחלט - לחיצת ידיים מתוקשרת שאינה דורשת ממנו שום מחיר פוליטי. כנשיא, הוא לא יכול להבטיח דבר לצד השני. ועם זאת, פגישה כזאת הייתה ממחישה לעולם כולו, ובכללו לישראלים, שהנשיא שוחר שלום ופיוס. כלומר, האיש הנכון בזמן הנכון.

נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, נראה מופתע מההתלהבות הישראלית. בעקבות שאלה של אל-מוניטור אם מפגש שכזה אכן יצא לפועל, השיב שולץ שהם עדיין לא יודעים אם המפגש אכן אפשרי, בהתחשב בלוחות הזמנים של שני הנשיאים - הערה שריבלין מיהר להגיב עליה, ואמר שהוא מוכן להתאים את עצמו לכל חלון זמן שיתאים לאבו מאזן.

למרבה הצער, הלחץ הישראלי-אירופי לא נשא פירות, ואבו מאזן דחה את ההצעה. בניגוד לריבלין, נראה שלאבו מאזן יש הרבה מה להפסיד. ואולי הוא כבר לא מעוניין בפגישות שלא יובילו לשום צעד קונקרטי לקראת חידוש המשא ומתן.

בהתחשב בזה, ייתכן בהחלט שאבו מאזן מזדהה עם כמה מקביעותיו של ריבלין. לאחר נאומו בפרלמנט האירופי, אמר לי ריבלין: "בפגישותיי עם מנהיגי אירופה, אני מנסה להסביר להם שהסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יכול להפתר אלא רק במו''מ ישיר.''   

More from Rina Bassist

Recommended Articles