דילוג לתוכן העיקרי

מדוע פרישת יעלון צריכה להדאיג את נתניהו?

ברגע אחד הפך משה יעלון משר ביטחון מודח ומושפל לסחורה הפוליטית החמה בזירה. נתניהו מצידו נשאר עם ליכוד קיצוני, שיתחרה עם הבית היהודי וישראל ביתנו על מאגר קולות מצומצם יחסית בימין. בין אם יחבור ללפיד או לסער ולכחלון במסגרת פוליטית חדשה, ליעלון יש את היכולת למגנט את הימין השפוי והליברלי, של מה שנחשב בעבר לליכוד.
RTSFDX4.jpg

כאשר בנימין נתניהו גייס את משה (בוגי) יעלון לליכוד ערב בחירות 2009, הוא [נתניהו] היה יו"ר אופוזיציה שניסה לשוות למפלגתו תדמית ימנית מתונה ופרגמטית.

נתניהו, שהתמודד אז על ראשות הממשלה, השקיע מאמצים עצומים כדי לנער מהליכוד את תדמית המפלגה הקיצונית שדבקה בה, לאחר שמורדי הליכוד שהתנגדו להתנתקות גרמו לאריאל שרון לפרוש ולהקים את מפלגת קדימה.

יעלון, קיבוצניק שגדל בבית מפ"איניקי, רמטכ"ל לשעבר אשר התפכח בעקבות הסכמי אוסלו, היווה יעד מרכזי לחיזוריו של נתניהו, לצד הנסיכים דן מרידור ובני בגין. נתניהו רצה את שלושתם כדי להעניק לצמרת הליכוד תדמית ממלכתית, ערכית וליברלית.

יעלון הפך במהלך השנים לדמות מקובלת ואהודה בליכוד. הוא הצליח לבנות לעצמו תשתית פוליטית והשקיע לא מעט בתחזוקת השטח. הא נחשב לנץ מדיני, לחביב המתנחלים והימין, עד שמונה לשר ביטחון והעדיף את "שלטון החוק" על פני עצימת עיניים מול פורעי החוק בהתנחלויות. בחודשים האחרונים הפך יעלון לשק חבטות של ממש בימין ואפילו בתוך הליכוד, שהלך והקצין. השיא היה כמובן פרשת החייל היורה מחברון, אז לראשונה נפרמה הברית בינו לבין ראש הממשלה. יעלון מצא את עצמו חשוף לרוחות הרעות מהימין הקיצוני, ויותר מכך הוא מצא שראש הממשלה העדיף ליישר קו עם הימין הפרוע, והסנטימנט הציבורי שתמך בחייל, מאשר עם הממלכתיות וגיבוי צה"ל ומפקדיו. דמו הפוליטי של יעלון הותר.

זה היה הרגע בו נזרעו הזרעים להדחתו ולהחלפתו באביגדור ליברמן. נתניהו למעשה נטש לחלוטין את הקו האסטרטגי שהנחה אותו ולפיו לצד איפיון ימני בטחוניסטי, הוא פונה גם לקולות במרכז ובימין הרך. כשנתניהו ממנה את ליברמן לשר ביטחון, תוך שהוא מדיח את יעלון "השמאלן", הוא מרוויח בטווח הקצר גם ממשלה יציבה וגם את אהדת הימין. אבל לצעד הזה עלולות להיות משמעויות קשות בכל הנוגע אליו בטווח הארוך.

מבחינת נתניהו טמון כאן הימור עצום, מכיוון שפרישת יעלון הופכת את הליכוד למפלגת ימין קיצוני, הדומה מאוד לבית היהודי של נפתלי בנט. משה יעלון, דן מרידור, משה כחלון וגדעון סער נחשבו למתונים, ליברלים וממלכתיים. למעשה – בלי הדמויות הבולטות הללו שפרשו בשנים האחרונות מהליכוד, צמרת המפלגה ברובה נעדרת גורמים שכאלה ורואה לנגד עיניה את הימין הקיצוני ואת המתנחלים. המשמעות היא שהליכוד הופכת למפלגה פחות ופחות אטרקטיבית עבור הימין הרך. בעצם, נתניהו ימצא את עצמו כבר כעת מתמודד על אותו מאגר קולות יחד עם בנט ועם ליברמן: הימין הקשה, המתנחלים והקיצוניים ביותר.

במינוי ליברמן לשר ביטחון, הוא העניק ליו"ר ישראל ביתנו את התפקיד שיחזיר אותו לקדמת הבמה, יספק לו רלוונטיות ציבורית ויחזק אותו פוליטית. מעתה ימצא את עצמו נתניהו בתוך קבינט מדיני-בטחוני מתוח, כשמשני צידיו יריביו הגדולים בקרב על הנהגת הימין בעתיד: בנט וליברמן. שניהם, לפחות בהצהרות, לוחמניים הרבה יותר ממנו בכל הנוגע לסוגיות בטחוניות בוערות, כמו עזה.

יעלון, בנאום ההתפטרות שנשא ביום שישי [20 במאי], כיוון בדיוק למקומות האלה, כשאמר: "לצערי הרב, על הליכוד והמדינה השתלטו גורמים קיצוניים שמטלטלים את הבית ומאיימים לפגוע ביושביו. זו לא תנועת הליכוד שהצטרפתי אליה ומן הראוי שהרוב המכריע של מצביעי הליכוד יבין את עומק השבר". יעלון, וזה כמעט ודאי, אינו מתכנן לעצמו פרישה ארוכה מהפוליטיקה, אבל הסבירות כי יוכל להמשיך ולפעול בתוך הליכוד, לאחר אמירות כאלה, בתנועה שהקצינה מאוד ושמתוכה הוצא נגדו "צו חיסול פוליטי", אינה גבוהה.

ההחלטה של יעלון להתפטר ולשים קץ להשפלתו בידי ראש הממשלה, ולא להמתין שיציע לו את תפקיד שר החוץ, הפכה מבחינתו [של יעלון] את הקערה על פיה. משר ביטחון מודח ומושפל שממתין לפרס ניחומים בדמות משרד החוץ, הוא נטל לידיו את היוזמה, הודיע לנתניהו כי אין לו אמון בו והכריז כי הוא מתפטר.

כעת יעלון הוא הסחורה הכי חמה על המדף במרכז הפוליטי. נתניהו הוא מבחינתו אוייב, והמוטיבציה שלו להחליפו או להיות שותף למיזם פוליטי שישלח אותו הביתה היא עצומה. יעלון מבחינתו מעוניין בבית פוליטי ימני, אבל לא ימני קיצוני ופרוע שנשלט בידי המתנחלים.

האירוניה בכל הסיפור הזה היא שיעלון ראה בליכוד בית. הוא למד לאהוב את הליכודניקים, חרש את השטח והשקיע רבות בבניית התשתית ליום שאחרי נתניהו, עד הימים האחרונים ממש. אבל ברגע אחד הוא הבין שהרוח הרעה הזאת שטיפסה אל צמרת המפלגה, והפכה את העומד בראשה לשבוי שלה, דוחפת אותו בכוח ממנה החוצה. יעלון יכול להתנחם בכך שבלכתו הוא הותיר את נתניהו להתקוטט על קולות הימין עם בנט וליברמן – קולות המהווים מאגר מוגבל. האם יחבור ללפיד? האם יקים פלטפורמה פוליטית חדשה עם פורשי הליכוד סער וכחלון? בכל תרחיש, ליעלון כאידיאולוג ימני ובטחוניסט יש יכולת למגנט את קולות הימין השפוי והליברלי, של מה שהיה בעבר הליכוד.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles