דילוג לתוכן העיקרי

יעלון מכריז על עצמאות

בעוד הרצוג מנהל משא ומתן אינטנסיבי עם נתניהו כדי להצטרף לממשלה, הולך שר הביטחון ומתרחק מראש הממשלה ומכל מה שהוא מסמל. לאן יעלון חותר? הספקולציות במערכת הפוליטית לגביו נעות מהקמת מפלגה חדשה (עם או בלי כחלון וסער) ועד הנהגת מפלגת העבודה.
RTR40FMW.jpg

ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא היום הרגיש ביותר בישראל. ביום הזה הישראלים שוכחים את הפוליטיקה והמחלוקות הקורעות את העם בימים רגילים, ומתעטפים בתחושת יגון קולקטיבית. אבל שר הביטחון משה (בוגי) יעלון לא נרתע וכלל בנאומו בטקס הזיכרון [11 במאי] גם אמירות מעוררות מחלוקת, השייכות לוויכוח הציבורי-קולני הניטש לאחרונה בינו לבין שאר דוברי ומנהיגי הימין בישראל.  "אבוי לנו אם נאבד את דרכנו וערכינו...המקודשים, המלווים אותנו שנות דור. התפשרות עליהם עלולה לדרדר את ישראל לתהום", אמר, והוסיף כי צריך להבין את מגבלות הכוח, "להקפיד על טוהר הנשק וצלם אנוש, לא לאבד עשתונות...ולעקור מהשורש גזענות, אלימות, תקיפות מילוליות ופיזיות של נשים והדרת האחר".

הנאום הזה עבר בשקט יחסי. למחרת חגגה ישראל את עצמאותה בזיקוקים, דגלים ומנגלים, חיל האוויר ביצע מטס בשמי הארץ וראש הממשלה נתניהו הפתיע את כולם כשהודיע שהוא תומך בחידוש מסורת המצעדים הצבאיים של צה"ל בירושלים בימי עצמאות. מסורת מצעדי צה"ל נפסקה ביום העצמאות 1973, חודשים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים. יוזמתו של נתניהו לחדש את המצעדים נתפסה כעוד הצהרה לאומנית-ימנית שבאה לרצות את האלקטורט הישראלי שנודד ימינה בהתמדה בשנים האחרונות.

אבל את הפצצה האמיתית, זו ששחררה את כל היצרים והוציאה לאור את העימות המר שיש לו עם ראש הממשלה, שמר יעלון למוצאי החג. ביום ראשון [15 במאי], לאחר סיום חגיגות העצמאות, התקיימה קבלת הפנים המסורתית של שר הביטחון לקציני צה"ל, בכירי מערכת הביטחון, השגרירים והנספחים הצבאיים הזרים בישראל, בקריה בתל אביב. יעלון תכנן את המהלך בקפידה ויצא למתקפה חדה ונחושה על ראש הממשלה ושאר שרי הימין והליכוד, שמנהלים איתו מלחמת התשה מנומסת בשבועות האחרונים.

לא רק שיעלון חזר, בפירוט ובדקדקנות, על כל עקרונות המוסר, הערכים וטוהר הנשק שצה"ל אמור להקפיד עליהם, הוא הוסיף אמירה והוראה אישית שלו: "גם הערב אני שב ודורש מכם ומפקודיכם: המשיכו לומר את אשר על ליבכם. עשו זאת גם אם הדברים אינם חלק מהזרם המרכזי, ואף אם הם חולקים על רעיונות ועמדות שהפיקוד הבכיר או הדרג המדיני אימצו. אל תחששו, אל תהססו ואל תירתעו...צה"ל היה ונשאר כור היתוך מרכזי של מדינת ישראל, עלינו לשמור עליו מכל משמר, ולא לאפשר חדירת גורמים אלימים ומסיתים לתוכו, או כאלה המשפיעים על חייליו. בחודשים האחרונים אנו מוצאים עצמנו נאבקים מול מיעוט קיצוני, הפועל בשטח וברשתות החברתיות, חלקו הסתנן גם לזרם המרכזי בחברה, בכסות ובמסווה, והוא מנסה להשפיע על דמותו וערכיו של צה"ל".

דבריו של יעלון משקפים מלחמת תרבות המשתוללת בינו לבין יתר אנשי, דוברי ומנהיגי הימין בישראל. הוא ניצב שם כמעט לבד בחזית, ומתעקש. המתח בינו לבין נתניהו לא החל אתמול: הוא נבנה באיטיות לאחר התקרית בה חייל ישראלי ירה למוות בחברון במחבל מנוטרל [24 במארס], והגיע לשיא לאחר נאומו של סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן, בערב יום השואה [4 במאי], בו דיבר על תופעות בישראל שמתחילות להזכיר לו "תהליכים מעוררי חלחלה" שאירעו בגרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת.

דבריו של האלוף גולן עוררו סערה ציבורית עזה בארץ, הוא ננזף על ידי הדרג המדיני רובו ככולו, כולל ראש הממשלה נתניהו, שהקדיש לו נאום פומבי בפתח ישיבת הממשלה בשבוע שעבר. אחרי כל זה, מגיע יעלון ומגבה את סגן הרמטכ"ל בצורה ישירה ובוטה, "על הראש" של נתניהו ובניגוד מוחלט להוראות ראש הממשלה. יותר מזה, יעלון מפציר בקציני צה"ל להמשיך להגיד את אשר על ליבם ללא מורא וללא משוא פנים.

כצפוי, נתניהו זימן מיד את יעלון לשיחת הבהרה/נזיפה. בסיום הפגישה, שארכה כשעה, פרסמו ראש הממשלה ושר הביטחון הודעה משותפת לקונית, בה צוין כי "אין ערעור על כך שהצבא כפופים לדרג המדיני, וכי הקצינים חופשיים להביע את דעתם בפורומים הרלוונטיים". ניכר היה כי השניים עשו מאמץ להגיע לסוג של הפסקת אש, אם כי לכולם ברור שהמילה האחרונה עוד לא נאמרה ויהיה קשה להחזיר את היחסים בין בעלי הברית לשעבר לקדמותם.

כרגע, אין לנתניהו אפשרות לפטר את יעלון. הוא כבר פיטר שר ביטחון אחד (יצחק מרדכי, ב-1999), ולא יצא טוב מההרפתקה (הוא הודח בבחירות שהתקיימו מיד אחר כך). הקואליציה של נתניהו מינימלית, 61 ידיים בכנסת בסך הכל, והוא זקוק לכל קול.

השאלה היא, לאן חותר יעלון. יותר ויותר הולך ומתברר כי סיכוייו להשתלב במקום גבוה ברשימת הליכוד הבאה אפסיים. הוא ניצב בודד על משמרתו בליכוד, מותקף מכל עבר ומושמץ על בסיס יומי בידי עמיתיו למפלגה. במערכת הפוליטית מתעופפות ספקולציות פרועות לפיהן יעלון מכין הקמת פלטפורמה פוליטית חדשה, או חבירה לשני יוצאי ליכוד נוספים, משה כחלון שר האוצר וגדעון סער, שמתכננים מפלגה חדשה.

גם האפשרות שיעבור למחנה הציוני ויתייצב בראשו נשמעת, פה ושם. יעלון, למי ששכח, החל את דרכו כאיש תנועת העבודה, היה חבר קיבוץ והחזיק בדעות הללו עד מינויו לראש אמ"ן בימי אוסלו. מאז, יעלון התפכח, אבל גם במחנה השלום הישראלי רבים התפכחו והעבודה של היום סובלת ממשבר מנהיגותי חריף ומשוועת למנהיג עם רקורד צבאי-ביטחוני. עד עכשיו דובר ברמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. עכשיו נשמע גם שמו של יעלון בהקשר הזה. בעוד יצחק (בוז'י) הרצוג מנהל משא ומתן אינטנסיבי עם נתניהו על הצטרפות המחנה הציוני לממשלה, הולך שר הביטחון יעלון ומתרחק מנתניהו ומכל מה שהוא מסמל.

זה כבר הרבה יותר מסתם דם רע הרובץ בין שניהם. זהו קרע גלוי וברור, פער תהומי בין תפיסות עולם ולא מעט איבה אישית.