המציאות הכריעה: העם עם הגולן
במשך עשרים שנה רמת הגולן נחשבה לנושא פוליטי חם, שכיכב ברוב הקמפיינים של המפלגות לפני הבחירות לכנסת. אלא שאז פרץ האביב הערבי ונפתחה מלחמת האזרחים העקובה מדם בצד השני של הגבול – והפכו את הנסיגה מהרמה ללא רלוונטית. אז למה בחר נתניהו לציין שנה לממשלתו דווקא במעלה גמלא? גם התושבים נותרו המומים מול מפגן הכוח המיותר.
ביוני 1992, ימים ספורים לפני שנבחר לראשות הממשלה, השתתף יצחק רבין בעצרת בקצרין לציון 25 שנה להתיישבות ברמת הגולן.
האפשרות למשא ומתן בין ישראל לסוריה עלתה על הפרק בעקבות ועידת מדריד שכונסה לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, והתושבים שם חששו שבתמורה לשלום תיסוג ישראל מכל רמת הגולן. באווירה הזו הגיע רבין לנאום בעצרת, וסיפק את אחת מהצהרותיו היותר ידועות, שכעבור זמן לא רב הופנתה כנגדו.
"לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן, יפקיר את ביטחון ישראל" – הבטיח רבין לתושבים. זו הייתה הצהרת בחירות, אשר התפוגגה כאשר התברר שראש הממשלה יצחק רבין דווקא מוכן לשאת ולתת על רמת הגולן בתמורה לשלום מלא עם סוריה.
התושבים, שחשו מרומים, וכן גורמים פוליטיים, עשו לימים שימוש רב בהצהרה "השקרית" של רבין. זו הייתה גם עילת הקמתה של מפלגת הדרך השלישית, על ידי יוצאי מפלגת העבודה – מפלגת מרכז ששמה לה למטרה למנוע ירידה מרמת הגולן. בראש המפלגה עמד גיבור ישראל, תת-אלוף (במיל') אביגדור קהלני, שזכה לעיטור הגבורה על קרב הבלימה שניהל כקצין צעיר מול הטנקים הסורים במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.
