דילוג לתוכן העיקרי

יעלון נשאר בליכוד. בינתיים

למרות הסתה חסרת תקדים נגדו בקרב פעילי ליכוד והגיבוי הרפוי של נתניהו, שר הביטחון מאמין עדיין שידם של השפויים במפלגתו תגבר. השאלה היא מה יקרה אם וכאשר יקבל יעלון הצעה אטרקטיבית מסער וכחלון להקים עמם את "הליכוד ב'."
RTR40FNH.jpg

משה (בוגי) יעלון היה בשר מבשרה של תנועת העבודה ההיסטורית: נולד בקריית חיים "האדומה", היה בצעירותו חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד" ואחר כך הצטרף לקיבוץ. רק בגיל מאוחר יחסית, לאחר שמונה לתפקיד ראש אגף המודיעין של צה"ל, עבר יעלון מהפך רעיוני ותודעתי, שינה את תפיסתו ונדד ימינה, עד שהצטרף לליכוד לאחר פרישתו מצה"ל ב-2005.

מסעו של יעלון מטבורה של מפא"י ההיסטורית אל מרכז הליכוד תואר במאמר מוקדם באל-מוניטור. השאלה הנפתחת לדיון כעת היא, האם מסע זה מיצה את עצמו והאם יעלון אכן מתכונן לדרך חזרה?

בסוף השבוע האחרון [9-8 באפריל], בעקבות גל הסתה חסרת תקדים נגדו בחוגי ימין קיצוני ובקרב פעילי ליכוד, נשמעו במערכת הפוליטית ספקולציות לגבי עתידו של יעלון. כרזה בה נראית דמותו מבעד לכוונת רובה חרכה את הרשתות, ופעילים עלומי שם ממפלגת השלטון צוטטו כמי שנשבעים לחסל את יעלון פוליטית בעקבות פרשת החייל הישראלי שירה והרג בחברון מחבל מנוטרל לעיני מצלמה של פעיל "בצלם".

"אין לו עתיד בליכוד", אומרים על יעלון גורמים פוליטיים, אבל הוא עצמו, הידוע כעקשן לא קטן, לא מתקפל ודבק בעמדתו. הוא מגבה את צה"ל ואת הרמטכ"ל גדי אייזנקוט על הפעולה המיידית נגד החייל ועל ההחלטה להעביר את המקרה לחקירה פלילית.

בשיחות סגורות מביע יעלון את אכזבתו מהגורמים הזרים שחדרו, לדבריו, למפלגת השלטון בה הוא חבר, על הערכים המתחלפים בשדרה המרכזית של המפלגה ועל השיח הציבורי המתלהם. "את הוראות הפתיחה באש", הוא הדגיש, "יקבע הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות".

ימים לא מעטים עמד יעלון בחזית הזו כמעט לבדו. מעניינת התנהגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתעכב יומיים לפחות עד שהביע תמיכה רפה בשר הביטחון שלו. נתניהו משחק בפרשה הזו משחק כפול אופייני: ביום בו אירע האירוע בחברון [24 במארס], הסכים נתניהו לבקשת יעלון ופרסם הודעת גינוי תקיפה נגד מעשהו של החייל. כעבור יומיים, במוצאי שבת, כשהבין שרוב עצום בציבור הישראלי תומך בחייל, תיקן נתניהו את עמדתו והתייצב כסוג של "בורר" בין החייל לבין צה"ל, יעלון והרמטכ"ל. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו להתייצב מול הימין, שהצביע למענו בהמוניו והשאיר אותו בשלטון ב-2015. אצל יעלון, טובת המדינה קודמת. יעלון מתאפק בשלב זה ולא מחווה את דעתו על הזגזוג של נתניהו. "אני שומר את העניינים האלה לשיחות שביני לבין ראש הממשלה", אמר, אבל מי שמכיר את יעלון יודע שהוא זועם.

מכאן, לפוליטיקה: האם יעלון מסוגל לעזוב את הליכוד ולצאת לדרך פוליטית חדשה? תלוי עד כמה יידחק כשגבו אל הקיר. המערכת הפוליטית הישראלית, שנקלעה לסוג של שיתוק בעקבות פתיחת חקירה משטרתית נגד מנהיג ש"ס אריה דרעי, ובעקבות בדיקה משטרתית העלולה להוליד חקירה נגד יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, עסוקה בדרכים יצירתיות חדשות להחלפת נתניהו.

ההתארגנות [האפשרית] המדוברת ביותר כעת היא זו של שר האוצר משה כחלון, שפרש מהליכוד והקים את "כולנו", יחד עם שר החינוך הפורש ואיש הליכוד הפופולארי גדעון סער. השניים מחזרים אחרי הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. סקר שפורסם לאחרונה [24 במארס] ב"הארץ" מורה כי מפלגה כזו יכולה לזכות ב-24 מנדטים ולהיות הגדולה בכנסת.

"את נתניהו אפשר להוריד רק מצד ימין", אומרים במערכת הפוליטית, "השמאל רופס ומאבד את תמיכת הציבור, המרכז לא בשל מספיק". הכוונה היא לשלול מנתניהו את האפשרות להציג גם את הבחירות הבאות כמאבק בינו לבין "כל השמאל" - באמצעות הקמת "ליכוד ב'", נטול ביבי. סער מושקע בפרויקט הזה במשרה מלאה, גם כחלון. אחד מהם מביא את הנושא החברתי (כחלון), השני מביא את השטח הליכודי והחרדים (סער). מה שחסר להם זה גנרל. אשכנזי גורר בינתיים רגליים ומתלבט בין ניסיון להסתער על מפלגת העבודה (הבדיקה המשטרתית נגד הרצוג באה לו טוב), או חבירה כמספר 2 של יאיר לפיד.

מה יקרה אם יעלון יקבל הצעה אטרקטיבית מסער-כחלון? האם יתעקש לעמוד בראש המפלגה החדשה הזו, אם וכאשר תקום? הוא כבר בן 65, ההתרוצצות בין חברי המרכז ומתפקדי הליכוד אינה משמחת אותו, התלות במתנחלים ובקיצונים מקצרת את ימיו ולילותיו. הצעה כזו ליעלון אם תינתן (בהנחה שלא ניתנה עדיין), יכולה לגרור אותו לדילמה לא פשוטה.

בינתיים, השבועות האחרונים הבהירו כי למרבה הפלצות, יעלון הפך למבוגר האחראי הכמעט יחיד בממשלת נתניהו. לאחר שדן מרידור לא נבחר, סער פרש ובני בגין דוכא, מצא את עצמו יעלון כקול הצלול השפוי הבודד במפלגת השלטון שמתעקש עדיין להאמין בשלטון החוק, לגבות את בית המשפט העליון, להתנגד לגזענות מסוג כלשהו ולהוות תמרור ערכי ברור מול ההתלהמות הכללית שמתפשטת בציבור הישראלי בחסות גל הטרור האחרון.

דווקא יעלון, שבנושאים מדיניים התייצב מימינו של נתניהו ומנע כל אפשרות להתקדמות במשא ומתן הישראלי-פלסטיני, ושהתחלקויותיו הלשוניות פגעו לא מעט פעמים במרקם היחסים בין ישראל לארה"ב, הפך פתאום לתקווה הלבנה הגדולה להחלפת נתניהו ולהקמת אלטרנטיבה שפויה יותר, ערכית יותר של המחנה הלאומי המתעצם בישראל.

האם ירים את הכפפה? הסיכויים שזה יקרה לא גבוהים. יעלון מאמין, עדיין, שידם של השפויים במפלגתו תגבר, ושבסופו של יום הציבור יידע להבחין בין המנהיגים האחראים, היציבים, השקולים, עם היד הבטוחה על ההגה, לבין כל "התיישים הצעירים", לדבריו, "שמנסים לגרור את המדינה אל פי התהום". לא בטוח שהוא צודק.

More from Ben Caspit

Recommended Articles