דילוג לתוכן העיקרי

גירוש משפחות מחבלים לעזה יעודד טרור

הצעתו של ראש הממשלה – לגרש משפחות מחבלים מהגדה לרצועת עזה, משולה להוספת נפט לבעירה קיימת. מעבר לנזק התדמיתי לישראל שייגרם מתמונות הגירוש, ריכוז המשפחות ברצועה עלול דווקא להגביר את המוטיבציה לבצע פיגועי נקמה.
A Palestinian woman looks out her apartment in a residential buildings, that witnesses said was heavily damaged by Israeli shelling during a 50-day war last summer, in Beit Lahiya town in the northern Gaza Strip May 25, 2015. REUTERS/Suhaib Salem 







      TPX IMAGES OF THE DAY      - RTX1EI6U

לגרש לרצועת עזה משפחות מחבלים שביצעו פיגוע נגד ישראלים – זו ההצעה החדשה של ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להילחם באינתיפאדה השלישית ולהרתיע מפגעים פוטנציאלים. בקשה לדון בחוקיות הגירוש, או ליתר דיוק "להלבין" אותו, הוגשה השבוע ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט [2 במארס].

במכתב שהופץ לתקשורת על ידי משרד ראש הממשלה, מסביר נתניהו: "אני סבור שהשימוש בכלי זה יביא לצמצום משמעותי בפעולות הטרור נגד מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה".

מדוע הועברה לתקשורת הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה? לא ברור. האם לשכת ראש הממשלה ביקשה בכך להפעיל לחץ על היועץ המשפטי, שמתנגד ככל הנראה לעונש קולקטיבי אשר אולי לא יעמוד במבחן בג"ץ? או שמא נתניהו ביקש להראות שוב לציבור בישראל שיש לו שיטות יעילות לעצור את גל הטרור, אך המערכת המשפטית מונעת זאת ממנו?  

כך או אחרת, הצעה לגירוש משפחות מחבלים כעונש קולקטיבי הועלתה על ידי מערכת הביטחון כבר בחודש נובמבר אשתקד [2015], לאחר פיגוע הדקירה בגוש עציון בו נרצחה הדר בוכריס. על פי גורמי ביטחון, חקירת הפיגוע העלתה כי אמו של המחבל ידעה על כוונתו לבצע פיגוע, אך לא מנעה ממנו לעשות זאת ולא דיווחה עליו לרשויות. מכאן ההצעה להכניס גם את בני משפחות המחבלים למעגלי העונש וההרתעה.

בתחילת האינתיפאדה הנוכחית [אוקטובר 2015] הועלו במערכת הביטחון הצעות שונות כיצד להילחם בגל הטרור. באותה עת עדיין לא היו ברורים מאפייניו, והחשש העיקרי היה מהצטרפות של הארגונים הפלסטינים המזוינים: חמאס, הג'יהאד האסלאמי והתנזים של הפת"ח.

איש לא דיבר אז על אינתיפאדת יחידים של צעירים פלסטינים, שיצאו לבצע פיגועים בישראל מתוך ייאוש ומעל ראשה של ההנהגה הפלסטינית כולה; בין אם זו הרשות הפלסטינית או הנהגות ארגונים ותנועות אחרות בשטחים.

עכשיו [5 במארס], אחרי חצי שנה של אינתיפאדה, נדמה שלמערכת הביטחון כמו גם לדרג המדיני התמונה פחות או יותר ברורה. הבעיה היא שלאיש אין עדיין מושג איך עוצרים את גל הטרור ואיך מרתיעים את הצעירים הפלסטינים. דבר אחד ברור למערכת הביטחון – מה לא לעשות. לא להעלות את המתח בשטחים ולא להוסיף שמן למדורה. זו הסיבה לכך שצה"ל, בהשראתו של הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט, שאינו רוצה לראות חייל מרוקן מחסנית על נערה בת 13 חמושה בסכין, ממלא את החלל של המערכת המדינית. כפי שנכתב כאן בעבר, דווקא צה"ל הוא שמציע הצעות לשיפור הכלכלה הפלסטינית על ידי הגדלת אישורי העבודה לפלסטינים, תומך בהימנעות ממבצעי ראווה בשטחים ואפילו תומך בהשבת גופות מחבלים לבני משפחותיהם לקבורה. לכן, נוכח ההתנהלות הזאת, ספק אם צה"ל ומערכת הביטחון הם אלה שדוחפים לגרש משפחות של מבצעי פיגועים לעזה.

"נשק" הגירוש הופעל במסגרת עסקת גלעד שליט [2011] כלפי אסירים פלסטינים שישראל סירבה לשחרר לגדה. אסירים אלו גורשו לטורקיה ולמדינות אחרות שהיו מוכנות לקבלם, וחלקם גם לעזה. בעבר כתבתי כאן, כי השהות בעזה דחפה את אסירים אלה להתמסר לתכנון פיגועים ולנקמה כאשר הם מפקדים מרצועת עזה על רשת הטרור בגדה. 

גם הריסת בתי מחבלים, אשר ישראל ממשיכה לבצע עד היום, היא אמצעי שנוי במחלוקת בתוך מערכת הביטחון. כבר במהלך האינתיפאדה השנייה [2005-2000] הגיעו במערכת הביטחון למסקנה, שהנזק מכך הוא רב יותר מהתועלת. היום, כשלא מדובר על מחבלים הקשורים לארגון טרור פלסטיני, הוויכוח על יעילות הריסת הבתים הוא גדול שבעתיים. ספק אם הוא יעיל ומרתיע מחבלים מביצוע פיגועים בישראל, או שמא הוא דווקא מעודד עוד יותר את בני המשפחה ואת סביבתה להשיב בפיגוע נקמה.

הריסת הבתים נמשכת, כי בנושא זה המערכת המדינית הצליחה לכופף את המערכת הצבאית. עכשיו כאמור מבקש נתניהו להרחיב עוד יותר את מעגל הענישה, ואחרי הריסת הבית לגרש את בני המשפחה לרצועת עזה. אם הצעה זו של נתניהו תאושר ותקבל גושפנקא משפטית, עלול להיגרם נזק תדמיתי כבד לישראל. תמונות גירוש של נשים, ילדים וזקנים, אשר ביתם נהרס והם מועלים על כלי רכב צבאיים תוך כדי אבטחה גדולה של חיילים, ישודרו בכל תחנות הטלוויזיה בעולם וימשכו אש גדולה אל ישראל לצד טענות על פגיעה בזכויות אדם. סיקור תקשורתי נרחב מעין זה הוא בבחינת שפיכת חבית של נפט לתוך בעירה קיימת.

ריכוז משפחות פלסטיניות מהגדה בעזה – כאלה שיש להן עבר ביטחוני ומניע לנקמה - עומד בניגוד מוחלט לתפיסה השלטת היום בצה"ל לפיה יש להפחית את המוטיבציה לבצע פיגועים ולא להגבירה. צעד כזה עלול להתגלות כטעות פטאלית – למשל, גירוש בני המשפחה עשוי להגביר את המוטיבציה של בני המשפחה המורחבת, אלה שלא גורשו, לנקום ולבצע פיגוע.

גירוש משפחות לעזה עשוי להציב גם את משרד החוץ, שראש הממשלה נתניהו עומד בראשו, בבעיה גדולה. השגרירים והצוותים בשגרירויות יצטרכו להתמודד בעולם עם תמונות של משפחות מגורשות, וספק אם יהיה להם הסבר מניח את הדעת.