דילוג לתוכן העיקרי

כשנתניהו השפיל את יעלון

נדמה שנתניהו מוכן לשלם מחיר מדיני וביטחוני – רק לא להיתפס כמי שמפסיד לבנט בתחרות על לבם של מצביעי הימין. לכן הוא טלפן לשר יעלון והורה לו שלא למסור גופות מחבלים לרשות הפלסטינית, מבלי לשמוע את דעתו ובניגוד לדעה הרווחת במערכת הביטחון.
472410196.jpg

ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לפני מספר ימים [28 במארס] לשר הביטחון משה בוגי יעלון, בשיחה טלפונית, לא להחזיר יותר גופות מחבלים לידי הרשות הפלסטינית. הוראת נתניהו עומדת בניגוד לדעה הנחרצת של יעלון ושל רבים במערכת הביטחון, כי החזקת הגופות בידי ישראל לא רק שאינה מרתיעה מחבלים פוטנציאליים, אלא אפילו עלולה להגביר את המוטיבציה בשטחים לביצוע פיגועי נקמה.

אבל לא רק השיקול הביטחוני עומד לנגד עיניו של יעלון, גם השיקול המוסרי. בישיבה של הקבינט הביטחוני [אוקטובר 2015] הסתייג יעלון מדרישת שרי הבית היהודי והשר לביטחון פנים גלעד ארדן להחזיק בגופות המחבלים, ואמר ש"ישראל אינה סוחרת בגופות". באותו דיון יעלון טען עוד, כי החזקת הגופות עלולה לעודד חטיפת חיילים כדי להביא לשחרור הגופות המוחזקות.

גם הרמטכ"ל גדי אייזנקוט וראש המנהל האזרחי האלוף יואב פולי מרדכי סבורים, כי החזקת הגופות רק תגביר את האינתיפאדה. אייזנקוט למשל מתנגד לכל קריאות הדרג המדיני לנקוט בצעדי ענישה או לצאת למבצעים צבאיים בשטחים, מחשש שצעדים אלו יפגעו בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, ומחשש שהאינתיפאדה תצא מכלל שליטה.

אז מה הניע את נתניהו לקבל החלטה המנוגדת לדעת המערכת הביטחונית? ומה גרם לו לפרסם דווקא עתה את ההודעה החריגה בניסוחה – הודעה שמציגה את שר הביטחון כמבצע הוראות, ללא זכות להביע את דעתו ואת התנגדותו להוראה שמבחינתו מזיקה לביטחונה של ישראל? יצוין כי נתניהו כלל לא קיים דיון בנושא כמקובל בסוגיה ביטחונית – לא בקבינט ולא בממשלה.

לשכת נתניהו אף סירבה להשיב לשאלות עיתונאים בנושא, שתהו על עיתוי ההחלטה ופשרה. מבחינתו של יעלון, הכל היה ברור.

נתניהו נמצא בימים אלה בעיצומו של ויכוח סוער עם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ועם תומכי הימין בעקבות מעצרו של החייל שתועד במצלמת ארגון "בצלם" מוציא להורג מחבל פלסטיני לאחר שנוטרל. בישיבת הממשלה השבוע [27 במארס] האשים בנט את נתניהו ואת "הנהגת המדינה" כי הם רוקדים לצלילי "בצלם" (בנט התכוון כנראה לשר הביטחון ולרמטכ"ל, אך נמנע מלהזכיר את שמותיהם במפורש). "התבלבלתם בין טובים לרעים", הטיף בנט, ונתניהו לא נותר חייב: "אל תטיף לי בנושא גיבוי לצה"ל".

למחרת הישיבה הסוערת בממשלה, באה ההוראה הטלפונית ליעלון. נראה כי ראש הממשלה נלחץ מההתקפה של בנט, ולכן טלפן לשר הביטחון והורה לו שלא למסור גופות מחבלים לרשות הפלסטינית.

זהו דפוס התנהגות ידוע ומוכר אצל נתניהו – לא להיתפס לרגע כמי שמפסיד לבנט בתחרות על לבם של מצביעי הבית היהודי או הימין בכלל. לעתים נדמה כי הוא מוכן לשלם מחיר מדיני וביטחוני, רק לא לתת לבנט או למנהיגי ימין אחרים (בממשלה או מחוצה לה) לעקוף אותו מימין ולהציגו כמי שאינו עומד על משמר האינטרסים של ציבור המתנחלים. דוגמאות לדפוס ההתנהגות המוכר הזה של נתניהו אינן חסרות.

דוגמה בולטת ובעלת השלכות מדיניות הרות אסון היא הכניעה לדרישת הימין שלא לשחרר אסירים – בניגוד להתחייבותו של נתניהו במסגרת המשא ומתן שהתקיים עם הפלסטינים.

נתניהו העדיף ערב המשא ומתן לשחרר אסירים במקום להקפיא את הבנייה בשטחים, כי סבר שהקפאת הבנייה עלולה לגרום לו נזק אלקטורלי בקרב מצביעי הימין ובעיקר כמובן בקרב המתנחלים. סמוך לפעימה הרביעית והאחרונה של שחרור האסירים [2014], פצח הימין בהובלת תנועת "ישראל שלי" בקמפיין נגד שחרורם. נתניהו נכנע לקמפיין, והמשא ומתן המדיני פוצץ.

שרה העצני, ראש תנועת "ישראל שלי", סיפרה בעבר [ספטמבר 2015] בראיון לאל-מוניטור על הלחץ הרב שהופעל על נתניהו כדי להכריח אותו לעצור את שחרור האסירים.

גם בעניין הבנייה בהתנחלויות העדיף נתניהו את האינטרס הפוליטי על פני האינטרס המדיני-ביטחוני. הכרזות על התחלות בנייה בכל פעם שנתניהו חש כי הוא עלול לאבד את הימין, הן דפוס התנהגות מוכר.

למשל, לאחר הטבח באיתמר שבו נרצחה משפחת פוגל [מארס 2011] הודיע נתניהו כי הוא מאשר בניית מאות יחידות דיור בהתנחלויות. בהמשך נאלץ לחזור בו.

לשיא הגיחוך הגיע נתניהו בעקבות החלטת בג"ץ [יוני 2012] להורות על הריסת חמישה בתים בשכונת "גבעת האולפנה" בבית אל, אשר נבנו באופן לא חוקי על קרקע פרטית של פלסטינים. נתניהו חשש אז לאבד את תמיכת המתנחלים והחליט לפצותם במה שכונה "חבילת סוכריות" – בניית 851 יחידות דיור בהתנחלויות. זאת בנוסף לבזבוז מיליוני דולרים על פירוק הבתים שנבנו באופן לא חוקי והעברתם למקום אחר. בסופו של דבר נתניהו נאלץ לקבל את עמדת מערכת הביטחון כי לא ניתן לבצע זאת.

כעת, במאבק על לב הימין שמנהלים בנט ונתניהו, צפצף ראש הממשלה על עמדת מערכת הביטחון הגורסת כי אי החזרת גופות מחבלים תגביר את האינתיפאדה. למרות התנגדות מערכת הביטחון, ההוראה של נתניהו בעינה עומדת. נדמה כי הוא מעדיף גם הפעם את האינטרס שלו על פני האינטרס המדיני-ביטחוני של מדינת ישראל.

מעניין ששר הביטחון יעלון, שעומד באופן תקיף ונחרץ מול בנט ושות' בפרשת החייל וההוצאה להורג, העדיף הפעם לתת לנתניהו להשפילו כחסר עמדה, ולא אמר מילה.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles