לחשוב פעמיים לפני שמתקרבים לסודאן

בימים אלה, כשאינתיפאדת הסכינים גובה מדי כמה ימים את מחירה בדם יהודי ופלסטיני, הקולות היוצאים מבירות ערב אינם ערבים לאוזניים ישראליות. והנה, בתוך שפע דברי הגנאי על עוולות הכיבוש, הגיעה לירושלים בת קול נעימה מבירה מוסלמית. נשיא סודאן, עומאר אל-בשיר, אמר השבוע (14 במארס) לעיתון הסעודי "אל-עוכאז" כי "אפילו אם ישראל הייתה כובשת את סוריה, היא לא הייתה זורעת הרס כמו שקורה כרגע, לא הייתה הורגת במספרים שנהרגו עד עכשיו ולא הייתה מגרשת את האנשים כמו שקורה עכשיו".

מובן מאליו שדבריו של המנהיג, המבוקש בעוון פשעי מלחמה, כוונו בראש וראשונה נגד בשאר אל-אסד. בשנתיים האחרונות אל-בשיר המיר את הרומן עם איראן השיעית, הפטרונית של אסד, בברית חדשה עם הציר הסעודי-סוני. ובכל זאת, לא בכל יום זוכה ישראל לאזכור חיובי ממנהיגה של מדינה ששולחת ידה מעת לעת בשליחת נשק לעזה.

אין זו הפעם הראשונה שחרטום פוזלת לירושלים, תוך שהיא מכוונת את מבטה לוושינגטון. כמו מדינות רבות ברחבי העולם, הסודאנים מאמינים כנראה שהיהודים שולטים בעולם וכי בכוחם לשכנע את האמריקאים להיטיב עמם. בוועידת הדיאלוג הלאומי הסודאני שהתקיימה בחרטום בינואר, בניסיון כושל לפשר בין המיליציות החמושות, נטען כלפי שר החוץ איברהים ענדור כי עמדתה של סודאן כלפי ישראל פוגעת ביחסיה עם ארה״ב. בתגובה אמר ענדור שהוא מוכן לבחור מחדש את סוגיית נרמול היחסים עם ישראל.

בירושלים הרשמית עוקבים בסקרנות אחרי המסרים מסודאן, אך נזהרים מחיבוק דוב. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון ממתינים בשקט לאיתות מארה"ב בנוגע ליחסים עם חרטום. אבל, כמו במקרים רבים בפוליטיקה הישראלית, טירון דיפלומטי שזכה בתפקיד בכיר פצה את פיו והשלים את הפאזל. סגן שר הביטחון, אלי בן דהן אמר בראיון ל״טיימס אוף יזראל״ (26 בינואר): ״אנחנו לא צריכים להיות שונים מכל העולם המערבי. ארה"ב ואירופה מקיימות יחסים עם סודאן, עם סעודיה ועם מדינות אחרות". לדבריו, מדינת ישראל "יכולה לעזור לסודאן בתחומים רבים".

סגן שר הביטחון לא התכוון מן הסתם לאספקת טפטפות השקייה. ישראל מוכרת בסודאן בזכות כלי הנשק ואמצעי המעקב שהיא מספקת לדרום סודאן. גנרלים סודאנים שחצו את הקווים המטושטשים בין הפלגים והמיליציות הביאו כנדוניה רובים ואמצעי מעקב מתוצרת כחול לבן. מסרי ההתקרבות של חרטום לישראל וצעדי הפיוס בין המדינה המוסלמית, בהנהגתו של המבוקש אל-בשיר, לבין השכנה הנוצרית מדרום בראשותו של העריץ סילבה קייר, יאפשרו לתעשיות הצבאיות ולסוחרי נשק של מדינות רבות, בהן ישראל, ליהנות בבוא היום משני העולמות התחתונים: זה של פושעי המלחמה והג'נוסיידרים בסודאן וזה של הרוצחים מדרום סודאן. זה יקרה ביום שבו העולם המערבי יחליט להסיר את המחסום.

בינתיים עומד בעינו אמברגו הנשק שהאיחוד האירופי הטיל על דרום סודאן, וכן והחלטתה של ארה"ב להשעות את היצוא הבטחוני למדינה. לפני שנה יזמה ארה"ב החלטה במועצת הבטחון, לפיה יוטל אמברגו נשק וסנקציות נוספות על הצדדים, אם לא ישימו קץ לשפיכות הדמים.

דו"ח פאנל המומחים, שוועדת הסנקציות לדרום סודאן מטעם מועצת הביטחון של האו"ם פרסמה ב-22 בינואר, מזמן הצצה לביצת הדם שגם ישראל בוחשת בתוכה. הוא מגלה שישראל מספקת לדרום סודאן אמצעים מודיעיניים, שמשמשים את הממשל להאזנה למתנגדיו ולפעילות נגדם. המסמך כולל צילומים של חיילים חמושים ברובי סער מתוצרת ישראל מדגם "ACE", גרסה מתקדמת של ה"גליל". לפי הדו"ח, הרובים שימשו מיליציה שאומנה בחווה של הנשיא קייר בטבח ובמתקפה על בני הנואר בדצמבר 2013, שבה נהרגו אזרחים ואזרחיות רבים -  אירוע שמסמל את פרוץ מלחמת האזרחים.

אין מחלוקת על כך שישראל מכרה נשק לדרום סודאן לפני 2013 [כשפרצה במדינה מלחמת אזרחים], וכי חדלה להעביר "נשק יורה קטלני" כבר בשלב מוקדם של המלחמה. עם זאת, צוות המומחים קבע כי גם אחר כך, ב-2014, הגיעו למדינה רובי "מיקרו-גליל" ישראליים שנמכרו לאוגנדה וזו מכרה אותם לדרום סודאן. גם אם ישראל, כטענתה, לא ידעה על העסקה בין אוגנדה לדרום סודאן, היא אינה פטורה מאחריות מוסרית. עו"ד איתי מק, שפועל להגברת הפיקוח הציבורי על יצוא הנשק, אמר לאל-מוניטור כי בדק ומצא שגם מומחים ישראלים יוצאים ונכנסים לדרום סודאן.

קצה של מלחמת הכל בכל ברוב אזורי סודאן ודרום סודאן אינו נראה באופק. מק אומר כי מן הראוי שבירושלים יקראו את המלצתו של צוות המומחים של האו״ם להטיל אמברגו כולל על יצוא ביטחוני על דרום סודאן, כקריאה להפסיק את הסיוע הביטחוני לדרום סודאן, ולהימנע מיצירת קשרים צבאיים חדשים עם חרטום. הנשק שעל פי פרסומים מהעבר ישראל מכרה למשטרים אפלים, דוגמת דרום סודאן, עלול לשמש לביצוע פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. כך היה גם עם נשק, כולל נשק ישראלי, שעקף את האמברגו על רואנדה, בוסניה, חוף השנהב וליבריה. יחסים עם סודאן יכולים לפגוע במאמצים של הקהילה הבינלאומית לסיים את הסכסוכים באזורי הקונפליקט בסודאן ולהביא את אל-בשיר למשפט בהאג בגין מעורבותו ברצח העם בדרפור.

ביולי הקרוב תציין ישראל ברוב עם 40 שנה למבצע אנטבה, שזכה לכינוי "מבצע יונתן", על שם אחיו של בנימין נתניהו. בהזדמנות חגיגית זו כדאי להיזכר שיוני נתניהו נהרג מידי אחד מחייליו של שליט אוגנדה אידי אמין דאדא, שנהפך מראש וראשון לידידי ישראל באפריקה, לשותפו של מנהיג לוב מועמר קדאפי. מי יודע, אולי החייל שהרג את יוני התאמן בשימוש בנשק ישראלי באחד מבסיסי צה"ל.  חבל שהדרג המדיני והבטחוני לא הפיק עדיין את הלקח שעם משטרים אפלים לא משחקים באש. ​