דילוג לתוכן העיקרי

בהודעות לעיתונות של הקוורטט, הסכם אוסלו חי וקיים

רוב מוחץ של הפלסטינים והישראלים מגיבים בגיחוך למשמע המילים "הסכם אוסלו", וחדשות לבקרים צצות תוכניות שלום חדשות. כל זה לא מפריע לנציגי הקוורטט לקרוא להתנעה מחדש של התהליך, שלא נותר ממנו כמעט כלום.
RTX13K4V.jpg

מי אמר שהסכם אוסלו מת ולקח עמו לקבר את פתרון שתי המדינות? הנה, בשבוע שעבר (9-8 בפברואר) התכנסו בבירת נורבגיה שליחי שלום מארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם. בתום פגישה שקיימה הרביעייה, המוכרת בכינוי "קוורטט", נועדו חבריה עם שר החוץ הנורבגי, בורג ברנד, ועם שליח נורבגיה לתהליך השלום במזרח התיכון, תור וונסלנד. כן, יש תפקיד כזה. בהודעה לעיתונות שפורסמה בתום הפגישה גינה הקוורטט את מעשי הטרור נגד אזרחים, אך גם "הביע דאגה מהמגמות הנוכחיות השוררות בשטח, שמאיימות על פתרון שתי המדינות". המגמות הללו, נאמר עוד בהודעה, מחייבות צעדים קונקרטיים, שיתניעו מחדש את המתווה שגובש בהסכם אוסלו. השליחים חתמו את ההודעה בציפייה למפגש הבא של בכירי הקוורטט (דרג שרי חוץ) שיתקיים במינכן.

לבד ממסעות של דיפלומטים ברחבי העולם, לא נותר הרבה מ"תהליך השלום" שהחל באוסלו לפני כמעט 23 שנה. כשהנשיא ביל קלינטון אירח את יצחק רבין ויאסר ערפאת לטקס החתימה על הסכם אוסלו במדשאת בית הלבן, הוא היה בשנתה הראשונה של כהונתו הראשונה. מאז החליפה ארה"ב שני נשיאים, ובסוף השנה עשויה משפחת קלינטון לשוב לבית הלבן, אם הילרי קלינטון תצליח לגבור על יריביה במפלגה הדמוקרטית והרפובליקאית.

אין פלא שרוב מוחץ של הפלסטינים והישראלים מגיבים כיום בגיחוך למשמע צמד המילים "הסכם אוסלו". אין זה מפתיע שחדשות לבקרים צצות תוכניות שלום חדשות. אחד מציע הסדר ביניים, השני שולף מהמגירה את רעיון הנסיגה החד-צדדית, שהיא מיחזור של "תוכנית ההתכנסות" מבית מדרשה של מפלגת קדימה ז"ל. שלישי מסתפק ב"צעדים בוני אמון". רביעי משווק מתווה שאפתני לשלום אזורי. חמישי משתעשע ברעיון לכנס עוד ועידה בינלאומית.

על פי הסכמי אוסלו, תקופת הביניים שבה ישראל קיבלה שליטה מלאה על 60 אחוז מהגדה (שטח C), אמורה הייתה להסתיים כעבור חמש שנים. הדשדוש במי האפסיים הדיפלומטיים מזה והגידול העצום במספר המתנחלים מזה (מ-120 אלף לכמעט 400 אלף), החדירו לציבור הפלסטיני את התפיסה שלישראלים יש נטייה להפוך את הזמני לקבוע. מנגד, פיגועי הטרור והשתלטות חמאס על רצועת עזה שכנעו את הישראלים שאצל הפלסטינים שלום קבע יכול להפוך בנקל לעניין זמני. לפיכך, ההנהגה הפלסטינית דוחה על הסף כל רמז להסדר ביניים, כולל האופציה להכרה במדינה פלסטינית בגבולות זמניים, שהקוורטט הציע במפת הדרכים לפני 13 שנה. מנגד, הציבור הישראלי חושש מכך שכל שטח שיפונה בגדה ובמזרח ירושלים במסגרת הסדר קבע, יהפוך ל"עזה שנייה". מה גם שהם נדרשים למסור נכס בר קיימא בעבור "פיסת נייר".

המוצא המתבקש מהסבך הזה מצוי בנוסחה שתעניק לפלסטינים מענה אמין לחשש מפני הסדר ביניים נוסף, ותיתן לישראלים ערובות איתנות ככל הניתן ששלום הקבע לא יתברר כשלום זמני. כדי לקדם את היוזמה המשולבת הזאת יש לרתום את כל הגורמים הבינלאומיים והאזוריים הרלבנטיים ולגייס את מיטב האמצעים שעומדים לרשותם. על פי שיטת "ההנדסה לאחור", יש להגיע תחילה לסיכום לגבי גבולות המבנה כולו ולוח הזמנים הסביר להקמתו. לאחר מכן יש להתחיל לבנות אותו, מהנדבך התחתון כלפי מעלה, ועד לגג המתוכנן מראש. לשם כך נחוץ להסיר את הערפל מעל החלטת מועצת הביטחון 242 משנת 1967 ולהחליפה בהחלטה שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967. זאת, בכפוף לחילופי שטחים שהצדדים יסכמו עליהם בתוך פרק זמן קצוב. כמו כן יתנהל משא ומתן על שאר נושאי הליבה (ירושלים, מים, פליטים, סידורי ביטחון ועוד). בהעדר הסכמה במועד שנקבע, יובא הנושאים השנויים במחלוקות לבוררות בינלאומית מחייבת (על פי מודל ששימש לפתרון המחלוקת בין ישראל למצרים בסוגיית הריבונות בטאבה, בשנים שאחרי החתימה על הסכם השלום). 

בד בבד עם קבלת ההחלטה באו"ם, יכירו המדינות החברות בארגון מדינות האיסלאם (OIC), הכוללות את חברות הליגה הערבית במדינת ישראל ובזכותה להגדרה עצמית. ייפתח משא ומתן לשיתוף פעולה במלחמה בטרור. בשלב הבא, ממשלת ישראל תעביר בכנסת חוק פינוי-פיצוי שיאפשר למתנחלים החיים מעבר לתוואי גדר ההפרדה לפתוח בחיים חדשים מעברו המערבי של הקו הירוק. "שכונות קצה" פלסטיניות במזרח ירושלים יועברו לשליטת ממשלת פלסטין.

ישראל תקיים את התחייבותו של נתניהו בהסכם וואי מ-1998, להעביר שטחים מאזור C ומאזור B לשליטה פלסטינית מלאה (אזור A) וכן את ההתחייבות לשחרר אסירים חברי הפתח. הליגה הערבית תעביר החלטה לאסור תמיכה בחמאס ולחייב את הארגון למסור את מעברי הגבול ואת האחריות לביטחון הפנים ברצועה למנגנון בטחון משותף לפלסטין ולכוח רב לאומי שיוקם לצורך כך. אנשי הכוח החדש יתפרסו בכל שטח שישראל תעביר לפלסטין למשך תקופה של 15-10 שנים.  

הנדבך הבא יהיה פתיחת נציגויות דיפלומטיות של מדינות ערב, כולל פלסטין, במערב ירושלים, אליה יעתיקו גם שאר השגרירויות הזרות את משכנן. תוקם קרן מיוחדת למתן פיצויים לפליטים הפלסטינים ולישראלים יוצאי מדינות ערב וכן לקליטת המתנחלים המפונים לתחום הקו הירוק. בשלב האחרון, עם החתימה על הסכם הקבע והשלמת תהליך העברת השטחים לפלסטינים, יפתחו ישראל ומדינות ערב ביחסי סחר ותיירות ויחתרו לפיוס בין-דתי ותרבותי.   

כותב שורות אלה הציג את עקרונות המתווה הזה בפורומים סגורים בהשתתפות גורמים שונים מישראל, הרשות הפלסטינית, מדינות ערב, ארה"ב ואירופה. התגובה השכיחה ביותר שנרשמה הייתה "אותי שכנעת. נשאר לך רק לשכנע את נתניהו". למרבה הצער, לנתניהו מתאים יותר שהקוורטט ישוטט לנצח ברחבי העולם ויפרסם הודעות לעיתונות על הסכם אוסלו, יהא זכרו ברוך.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles