האם השוטרים הפלסטינים יצטרפו למעגל האלימות?

לאינתיפאדות יש חוקים משלהן. בתחילה השטח מבעבע ממצוקה כלכלית, מעימותים עם מתנחלים, מייאוש ומחוסר תקווה. עד שאירוע מכונן אחד מצית תבערה ובונה את המעגל הראשון של מגויסי האינתיפאדה. באינתיפאדה הנוכחית המעגל הזה הוא המפגעים הצעירים, חסרי השיוך הארגוני, המבצעים ללא הכוונה מלמעלה בעיקר פיגועי דקירה ספונטניים. אבל ככל שנוקף הזמן ומספר ההרוגים בצד הפלסטיני עולה, כך מעגל המתגייסים מתרחב. הרצון לנקום את מות המפגעים הופך להיות המוטיב המרכזי למה שנחשב בעיני פלסטינים רבים כ"מלחמת אין ברירה".

בשלב מסוים הלחץ להתגייס מופעל גם על אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. בעיני האוכלוסייה בשטחים הם אמורים להגן ולשמור על ביטחונם מפני כל איום, והטענה העיקרית המופנית כלפיהם היא שבישיבתם על הגדר אין בעצם ערך לנשק שהם נושאים.

באינתיפאדה הראשונה [1993-1987] היו אלה החמושים חברי הארגונים הפלסטינים (פת"ח, חזית עממית וחמאס) שהלכו בעקבות ההמון אשר הפגין במחנה הפליטים ג'באליה בעזה וסימן להם את דרך האין ברירה מבחינתו.

גם באינתיפאדה השנייה [2005-2000] השוטרים הפלסטינים, כולל אנשי הביטחון המסכל בעזה ובגדה, נאלצו לרדת מהגדר ולהצטרף למעגל המתגייסים נגד ישראל.

עכשיו נראים סימנים ראשונים לכך שגם אינתיפאדת היחידים הגיעה לשלב הזה. אמג'ד סכרי, שוטר ברשות הפלסטינית, שעבד כמאבטחו האישי של התובע הכללי של הרשות ברמאללה אחמד חנון, ביצע ביום ראשון בבוקר [31 בינואר] פיגוע ירי בסמוך לבית אל ופצע שלושה חיילים.

בדף הפייסבוק שלו כתב סכרי לפני הפיגוע: "בארץ הזאת ראוי לחיות, אך למרבה הצער אני לא רואה דבר המצדיק את החיים כל עוד הכיבוש מאפיל על נפשותינו והורג את אחינו ואחיותינו, חללינו עליהם השלום. ירפא האל את פצעינו ויתיר את אסורינו".

סכרי, תושב כפר ג'מעין שבאזור שכם, נשוי ואב לארבעה ילדים שהקטן בהם הוא תינוק כבן חצי שנה, אף כתב והבטיח בלשון רבים לשאהידים של האינתיפאדה הנוכחית: "אתם הראשונים ואנו בעזרת האל באים בעקבותיכם".

אין זו הפעם הראשונה שאיש ביטחון פלסטיני מבצע פיגוע בסבב האלימות הנוכחי: לפני כחודשיים [דצמבר 2015] ביצע חסן עריבה מאבו דיס, איש שירותי המודיעין הפלסטיניים וקרוב משפחתו של סאיב עריקאת, ירי במחסום חיזמה בגדה, פצע שני ישראלים ואחר כך נורה ונהרג.

עריבה וסכרי הם, כך נדמה, הסנוניות הראשונות להצטרפות אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים לאינתיפאדה. כאמור הלחץ החברתי המופעל עליהם מסביבתם הוא כבד, בעיקר כלפי שוטרים המתגוררים במחנות פליטים ובכפרים פלסטיניים שבהם יש לחץ כלכלי גדול. אנשי הביטחון מתקשים לעמוד בלחץ ונדרשים מבחינתם להגן על כבודם.

כארם אבו וורדה, תושב מחנה הפליטים באלאטה שבאזור שכם, סיפר לאל-מוניטור כי במחנות הפליטים הפכו אנשי מנגנוני הביטחון לסוג של בדיחה בעיני התושבים, נוכח מה שנראה בעיניהם כפחד של נושאי הנשק הפלסטינים מפני הישראלים. אחת הבדיחות במחנה שואלת: מה עושה שוטר פלסטיני כשהוא רואה ישראלים יורים במוקאוום (לוחם חופש)? תשובת הפלסטינים: מניף דגל לבן ומצטרף לישראלים.

ברשות הפלסטינית מודעים ללחץ הרב המופעל על אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים. מפקדיהם מנחים אותם להסביר לתושבים כי הרשות פועלת בדרך מדינית שכבר נושאת פרי, וחובה על הרשות לשמור על הסדר, הביטחון ושלמות הרשות. פגיעה של ישראל במנגנוני הביטחון, כפי שקרה במהלך האינתיפאדה השנייה עת ישראל תקפה ישירות את מבני המנגנונים ברצועת עזה ובגדה המערבית, אם תתרחש עתה שוב, עלולה לדברי הפלסטינים לפגוע באינטרס הפלסטיני.

בהנחיית יו"ר הרשות אבו מאזן אף ניכר מאמץ רב של סגל הפיקוד הבכיר של מנגנוני המשטרה הפלסטינית לבלום כל התארגנות של שוטרים פלסטינים או חמושים אחרים בשטחי הרשות ולמנוע הצטרפות למעגל האינתיפאדה הנוכחית.

לפני כחודש [דצמבר 2015] עצרו אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שוטר פלסטיני שביצע ירי לעבר סיור של צה"ל סמוך לכפר סילוואד שבאזור רמאללה. אביו של היורה הסגירו לידי מנגנוני הרשות הפלסטינית, והוא נידון לעשר שנות מאסר בבית משפט ברמאללה. דיווח על המעצר והעונש נמסר לישראל במסגרת פגישות התיאום הביטחוניות בין הצדדים, ככל הנראה כדי להראות לצד הישראלי שאנשי הרשות נוקטים יד קשה נגד כל מי מאנשיהם שיבצע פיגוע נגד ישראל. ההנחה בישראל היא כי ברשות הפלסטינית חוששים מאוד מהתדרדרות המצב בשטח, כמו גם מתגובה ישראלית אפשרית של פגיעה במנגנוני הביטחון.

בישראל מודעים לכל זאת, ועל כן התנהלות מערכת הביטחון מאז פרצו האירועים בחודש אוקטובר האחרון [2015] היא זהירה ומאוזנת. זאת גם הסיבה, לדברי מתאם הפעילות בשטחים אלוף יואב (פולי) מרדכי, שהציבור הפלסטיני לא יוצא לרחובות והפרות הסדר פחתו משמעותית.

ועדיין נשאלת השאלה, האם אנשי הרשות יצליחו לאורך זמן לשלוט באירועים, להחזיק במושכות הבלימה ולמנוע משוטרים נוספים ללכת בעקבותיהם של אמג'ד סכרי וחסן עריבה?

ומה ישפיע יותר על אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים: הלחץ החברתי והסביבתי עליהם והדחף להגן על מה שנתפס בעיניהם ככבודם האבוד, או שמא פעילות ההרתעה של הרשות הפלסטינית נגד כל מי שמעז להפר את "האינטרס הפלסטיני"?

התשובה לשאלות הללו טמונה בנעלם הגדול מכולם – עוד כמה זמן תימשך אינתיפאדת היחידים וכיצד תגיב לה ישראל. ככל שמספר ההרוגים הפלסטינים יעלה, כך יעלו בהתאמה רצון הפלסטינים להגיב והלחץ להגיב.

בהנחה שלישראל אין כרגע תשובה צבאית להסלמה הביטחונית, נראה שהאיפוק הישראלי כפי שתיאר אותו מתאם הפעולות בשטחים, אינו מספיק. לאינתיפאדות כאמור יש חוקים משלהן.

התפתחות מדאיגה אחת כבר נראית בבירור בשטח – מעבר מפיגועי דקירה של צעירים מתוסכלים לשימוש בנשק חם על ידי מי שמבקשים לנקום את דמם. פיגועי ירי כאלו עלולים לשנות לחלוטין את אופייה של אינתיפאדת היחידים, ולאלץ את ישראל להגיב אחרת.  ​