לשם שינוי נניח הפעם לתהייה המתבקשת מאבחנתה של הקנצלרית אנגלה מרקל, במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (16 בפברואר), כי "אין זה הזמן להתקדמות בפתרון שתי המדינות". נסתפק בשאלה מתי היה, או יהיה, זמן מתאים יותר לסיים את הסכסוך שמתמשך כבר יותר ממאה שנים? מתי יגיע הזמן לשים קץ לכיבוש, שיציין בקרוב 50 שנה להולדתו? ונתמקד בהמשך דבריה של מרקל: "אבל ניתן לבצע שיפורים בשטח במקומות מסוימים".
ובכן, כשירות למי שנחשבת לידידתה החשובה ביותר של ישראל באירופה, אם לא בעולם כולו, הנה עשר הצעות לשיפורים בשטח. את כולן אפשר לבצע ללא צורך לקבל הכרעות מדיניות כבדות משקל. הן לא נוגעות במה שמכונה "סוגיות ליבה" כמו גבולות, ירושלים ופליטים, ולא מחייבות החלטות "גדולות", כמו הקמת נמל בעזה, כפי שצה"ל ממליץ. כולן, עד האחרונה שבהן, מעוגנות בהסכמים עם הפלסטינים, בחוק הבינלאומי ובעקרונות מוסריים בסיסיים. שר האוצר משה כחלון, שגילה השבוע את השלום הכלכלי, לא חייב לייחד לשם כך מזמנו היקר לפגישות עם עמיתו מהרשות הפלסטינית. המתכון לביצוע "שיפורים בשטח" הוא פשוט להכנה: מנה גדושה של שכל ישר, תוספת נדיבה של שיקולי ביטחון אמיתיים, קמצוץ הגינות וטיפת אומץ פוליטי.