בלי נאמנות אין אזרחות, גרסת נתניהו
מה גרוע יותר: להשתמש בתקציב המדינה כאמצעי שליטה במיעוטים או כדי להפלות בין אזרחים על רקע של גזע, לאום ואידאולוגיה? לא צריך להחליט. ממשלת ישראל עושה את שניהם.
ביום ראשון (10 בינואר) אישרה הממשלה תוכנית רב שנתית בעלות של כשני מיליארד שקל "לפיתוח והעצמת היישובים הדרוזים והצ'רקסים בתחומי החינוך, הבינוי התשתיות, הרווחה, החברה והתעסוקה". זה קרה פחות משבועיים אחרי שהממשלה החליטה [30 בדצמבר] להקצות 15 מיליארד שקל לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים בשנים 2020-2016. נוסח ההחלטה מדצמבר קובע כי היא חלה "על כלל יישובי המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי". תוכנית החומש הזו, נאמר בהחלטה, נועדה "לצמצום פערים" בתחומי הרווחה, השיטור, התשתיות והתחבורה.
מדוע מצאה הממשלה לנכון להפלות לטובה את הקהילות הדרוזיות והצ’רקסיות הקטנות? לשם מה נדרשו השרים לעסוק בכלל בצמצום פערים בקהילות הללו, פחות משבועיים אחרי שאימצו תוכנית חומש שתכליתה לצמצם את הפערים בכל יישובי המיעוטים בישראל, כולל המגזר הדרוזי והצ'רקסי? התשובות נמצאות בדברי ההסבר להחלטה החדשה באתר מזכירות הממשלה: "ראש הממשלה נתניהו, שיזם את התוכנית, אמר בישיבה כי "התוכנית תסייע לצמצם פערים ולקדם את האוכלוסייה שמשרתת בצה"ל ורואה עצמה חלק ממדינת ישראל".
כלומר, השירות בצה"ל הוא כרטיס כניסה מיוחד לקופת המדינה. אולם לא תמיד זה עובד כך. האם נתניהו היה מעז להציע תקציב ייחודי לקידום האוכלוסייה היהודית שמשרתת בצה"ל, וזונח את התשתיות, החינוך והרווחה בשכונות חרדיות שבניהן ובנותיהן מסרבים לשרת בצה"ל ואינם רואים עצמם חלק ממדינת ישראל? בנאום שנשא נתניהו במוצאי שבת (2 בינואר) במקום הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, הרחיב ראש הממשלה את היריעה וקבע כי "אי אפשר לומר 'אני ישראלי בזכויות ופלסטיני בחובות'. מי שרוצה להיות ישראלי - שיהיה כזה עד הסוף".
קשה שלא להיזכר בסיסמה הגזענית של מפלגות הימין הקיצוני [בהן ישראל ביתנו] "בלי נאמנות אין אזרחות". הגישה שמתן זכויות המגיעות לאזרח מותנה במילוי חובות ספגה ביקורת נוקבת מצד שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, מי שמעולם לא נחשד בנטיות שמאלניות. בעת שעמד בראש ועדת הבחירות לכנסת ה-19 נדרש רובינשטיין לענין תשדירי תעמולה של מפלגת "עוצמה לישראל", שהמסר שלהן היה "בלי חובות אין זכויות". וכך כתב השופט העליון רובינשטיין : "חלקים בתשדיר זה עלולים, ברמת ודאות קרובה, לפגוע ברגשותיה של האוכלוסייה הערבית, וכן ברגשותיהם של יהודים אשר שימשו ועודם משמשים מטרה לרדיפה על רקע גזעני ברחבי העולם". בהמשך כתב השופט "מדובר בהדבקת תווית על אוכלוסייה שלמה, באופן מכליל, להבדיל מביקורת לגיטימית על פרטים בה. זאת איני יכול לקבל".
