דילוג לתוכן העיקרי

ישראל וטורקיה מתפייסות, גם חמאס מרוויח

הפיוס המסתמן בין ישראל לטורקיה יועיל מאוד גם לחמאס. בכוונת הנשיא ארדואן לפעול להקלה משמעותית במצור על עזה, ולפרק את המטה הסורר שמפעיל באיסטנבול סאלח אל ערורי המהווה כאב ראש גדול עבור מנהיגי התנועה.
Hamas leader Khaled Meshaal speaks during a news conference in Doha, Qatar September 7, 2015. REUTERS/Naseem Zeitoon - RTX1RJ1F

יומיים לאחר שדווח על ההבנות שהושגו בין ישראל לטורקיה [17 בדצמבר] לקראת פיוס בין המדינות, נפגש באיסטנבול ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.

על פי דיווחים בתקשורת הטורקית, השניים שוחחו על "ההתפתחויות במזרח התיכון". ההתפתחות מבחינת חמאס היא שטורקיה מתפייסת עם ישראל וחמאס עשוי לשלם את מחיר הפיוס. למשל, אחת הדרישות של ישראל היא סילוקו מטורקיה של בכיר חמאס סלאח אל ערורי; כפי שתואר כאן לפני כשנה [דצמבר 2014]. אל ערורי הקים באיסטנבול את "מטה אל ערורי", פעל באופן די עצמאי וסיבך לא אחת את בכירי התנועה הרב ראשית.

אל ערורי גורש מישראל בחודש אפריל 2010, בעיצומו של המשא ומתן על שחרורו של החייל גלעד שליט. הוא ביקש לעבור לרצועת עזה, אך בישראל העדיפו לגרשו לחו"ל בהנחה שנוכחותו ברצועה מסוכנת לישראל. כאשר שוחררו אסירי חמאס מכלאם, אל ערורי כבר היה באיסטנבול בתהליך של הקמת מטה פעיל. הוא היה למעשה זה שקלט את האסירים הכבדים ביותר ששחררה ישראל בעסקת שליט, כאלה שאף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה לקבל.

משוחררי עסקת שליט שהגיעו לאיסטנבול, בהסכמת ארדואן, העניקו לאל ערורי כוח משמעותי במאבק הפנים ארגוני שמתרחש בתנועת חמאס מאז חיסולו של השייח' יאסין על ידי ישראל [2004]. "מטה אל ערורי" באיסטנבול הפך למוקד כוח נוסף הנאבק על מעמדו בתוך התנועה, ומהווה מאז כאב ראש לא קטן עבור מנהיגי חמאס בקטאר (משעל) ובעזה (איסמעיל הנייה).

כל מנהיגי חמאס, בלי יוצא מן הכלל, ידברו תמיד על חשיבות הג'יהאד מול ישראל, אבל המציאות הנוכחית – בעיקר אחרי שלוש מלחמות עקובות מדם בעזה, אלפי הרוגים ופצועים והרס אדיר של תשתיות – לימדה אותם שיש רצוי ויש מצוי. כלומר, אפשר לפזר הצהרות על חשיבות המאבק המזוין נגד ישראל, אבל מכאן ועד להוציא אל הפועל את ההצהרות, משמע לחדש את המאבק המזויין נגד ישראל –   המרחק גדול.

מה שלמדו משעל, הנייה ואפילו ראשי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, מוחמד דף וקודמו בתפקיד אחמד ג'עברי, לא למד אל ערורי.

כדי לחזק את מעמדו בארגון, החל אל ערורי בתהליך המכונה על ידי הפלסטינים "חיזוק השטח". כלומר הקמת תשתית ארגונית פעילה לביצוע פיגועים נגד ישראל. בשעה שהנהגת חמאס הייתה עסוקה בליקוק פצעיה אחרי שמצרים סגרה את מעברי הגבול והציפה את מנהרות ההברחה, אל ערורי עסק רק בדבר אחד: חיזוק כוחו ומעמדו מחוץ לשטחים, אבל במסגרת חמאס.

וכך, בקיץ 2014, בלי ידיעתם של משעל והנייה, שהיו מעוניינים להקים ממשלת אחדות עם אבו מאזן ולהציל את עזה, עודד אל ערורי מתחת לאפם את חוליית קוואסמה מחברון להוציא אל הפועל פיגוע חטיפה בשומרון. ההמשך ידוע. חמאס, שקיווה לשיקום והצלה באמצעות ממשלת אחדות עם אבו מאזן, נדחף לעימות מזויין - הקשה, האלים והמדמם ביותר שידעה עזה מאז ומעולם.

זה התחיל במבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים החטופים, המשיך במעצר כל משוחררי עסקת שליט ששוחררו לגדה על ידי צה"ל, והסתיים במבצע "צוק איתן" שהותיר את עזה מדממת ואת חמאס אובד עצות ודואג לעתידו.

מאז "צוק איתן", הנהגת חמאס כולל הזרוע הצבאית, שבדרך כלל הייתה החוליה הסוררת בארגון, דבקה בהסכם הפסקת האש עם ישראל. איש בחמאס אינו מעלה על דעתו בעת הזאת סיבוב דמים נוסף עם ישראל. כל אחד מראשי התנועה, מלבד אל ערורי, מבין שסיבוב אלים נוסף עם ישראל בתנאים הנוכחיים – כשהנהגת התנועה מבודדת ועזה חיה למעשה על בסיס רצונה הטוב של ישראל באספקת חומרי גלם ומזון, יהווה מבחינתם התאבדות.

דוגמה מוחשית להיות הארגון מורתע היא התנהגותם של בכירי ופעילי חמאס ב"אינתיפאדת הסכינים" הנוכחית. חמאס לא נוטל חלק באינתיפאדה, למעט עידוד מוראלי לצעירים, כמס שפתיים בלבד. אף אחד ממנהיגי התנועה אפילו לא חושב לקחת חסות או הובלה על האירועים.

לאל ערורי מיוחס גם פיצוץ שיחות הפיוס בין חמאס לרשות הפלסטינית. במהלך מבצע "צוק איתן" פגש ראש השב"כ יורם כהן את ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, והציג בפניו ראיות לפיהן אל ערורי הקים תשתית בשטחים שתכננה הפיכה ברשות. אבו מאזן הציג את הראיות הללו בפני משעל, בפגישה שקיים עם אמיר קטאר השייח' תמים [אוגוסט 2014], וניכר שבכיר חמאס לא ידע על כך דבר – כמו גם על חטיפת שלושת הנערים.

גירוש אל ערורי מאיסטנבול ופירוק המטה שפועל בשמו ולמענו הם בשורה משמחת למשעל; בעיקר לאחר שארדואן דיווח לו שהוא מתעקש להסיר את המצור מעל עזה כתנאי לנרמול היחסים עם ישראל. משעל יקבל בעצם שני גזרים מארדואן: הקלה משמעותית במצור (שישראל מעוניינת לממש, תוך הבטחה של טורקיה שלא יוברח לעזה נשק ותחמושת), ופירוק המטה הסורר שפועל מעל ראשה של הנהגת התנועה.

אלון ליאל, בעבר שגריר ישראל בטורקיה ומומחה ליחסי טורקיה-ישראל, אומר לאל-מוניטור כי "האינטרסים של ארדואן לפיוס עם ישראל ברורים, אך עם זאת ארדואן וטורקיה ימשיכו לראות בתנועת חמאס 'אחות קטנה'. אני בטוח שארדואן ימשיך להיות ידיד של עזה ושל חמאס. אל ערורי הוא החוליה החלשה ועליה אפשר לוותר".

לאן ילך אל ערורי? קשה לדעת. לא פשוט יהיה לו לאתר מדינה שתסכים לקבל אותו בעת הזאת ותאפשר לו להקים בסיס חמאס חדש בשטחה. אולי תימן או סודן יהיו מפלטו האחרון, אך משם יהיה לו קשה לשחזר את הצלחתו.

"יש למזרח התיכון כל כך הרבה להרוויח מנרמול היחסים בין טורקיה לישראל", אמר ארדואן בשבוע שעבר [14 בדצמבר] בשיחה עם כתבים. מתברר שגם לחמאס יש מה להרוויח – הסרת המצור כתנאי להפסקת המאבק המזוין בישראל. למעשה, אין לתנועה ברירה.  

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles