ביום ראשון (29 בנובמבר) הודיע דובר משרד החוץ, כי ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, הורה למשרד לקיים "הערכה מחדש" של מידת המעורבות שישראל תאפשר למוסדות האיחוד האירופי בנושאים הקשורים לתהליך המדיני עם הפלסטינים. המהלך הזה בא בהמשך לזימונו לפני שבועיים של שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן, לשיחת נזיפה במשרד החוץ, על החלטת האיחוד לסמן את מוצרי ההתנחלויות המשווקים למדינות החברות בו. באותה פגישת נזיפה נמסר לשגריר שישראל החליטה על ביטול סדרת מפגשי התייעצות מדיניים, שתוכננו להתקיים בין הצדדים בשבועות הקרובים.
למקרא התגובה הזאת קשה להחליט אם לבכות או רק להיעלב. לבכות - מאחר שניסיון של מדינה קטנה במזרח התיכון להעניש את אירופה על החלטה שנתמכה על ידי 16 שרי חוץ אירופאים והתקבלה בפרלמנט האירופי ברוב מוחץ (525 תומכים לעומת 70 מתנגדים), מזכירה את האומלל שחתך את חוטמו עד זוב דם כדי להעניש את פרצופו. עוד לבכות - משום שהחלטה להרחיק את האיחוד האירופי מ"תהליך מדיני עם הפלסטינים" דומה להחלטה להרחיק את אירופה מתהליך מדיני בין ישראל לסוריה. שני התהליכים הללו מופרכים באותה מידה. להיעלב - מאחר שהתגובות להחלטה מלמדות על זלזול בהבנת הנקרא של אזרחי ישראל. האיש שמתיימר להנהיג אותם מניח שהם אינם יודעים להבחין בין חרם על מוצרים לבין ציון מקום הייצור שלהם.
"הענשת" האירופאים בהרחקתם מ"התהליך המדיני", נוטלת מהם את הזכות לחלוק עם ארה"ב את זרי הדפנה הנבולים של המשא ומתן להשגת פתרון שתי המדינות. איך אפשר להעניש מישהו באיסור כניסה להצגה שירדה מהבמה? זאת ועוד, האם השתתפות בתהליך השלום היא פרס על התנהגות טובה או תרומה למאמץ לחלץ את ישראל מסכסוך מדמם? האם "הסנקציות" שישראל נוקטת נגד האיחוד האירופי יקדמו את האינטרס הקיומי שלה, או של אירופה, להציל את צביונה הדמוקרטי והיהודי?
שלילת היתר הכניסה לתהליך המדיני עלולה להזכיר לאירופה שהיא משלמת כבר שנים מחיר מופקע עבור מקומות עמידה בירכתי היציע. גם בזמנים הטובים, כביכול, כשמזכיר המדינה ג'ון קרי התרוצץ בין ירושלים לרמאללה, תרומתו העיקרית של האיחוד האירופי לתהליך הייתה תשלום משכורותיהם של קבלני המשנה של צה"ל והשב"כ - אלה שנהוג לכנותם "אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית". גם בעקבות החלטתו להדיח את האיחוד מהתהליך המדיני, נתניהו לא יתנגד לכך שמשלמי המסים האירופאים יוסיפו לשלם את חשבונות הרשות. אם הם לא ישלמו, משלמי המסים הישראלים יאלצו להכניס את הידיים לכיסים. כך היה נהוג עד שיצחק רבין חתם על הסכם אוסלו - ההסכם שנתניהו הכריז עליו מלחמה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
