"הציבור הישראלי ברובו הוא לא קיצוני ומאוד מפוקח, והוא מבין שאם אי פעם נגיע להסכם עם הפלסטינים, יהיה לזה מחיר, כולל בירושלים. מה שאהוד ברק שם בקמפ דיוויד 2000 על השולחן ישוב אלינו בזמן אחר במקום אחר עם מנהיגות אחרת". את המסקנה הזאת מציג האסטרטג הפוליטי משה גאון בראיון לאל-מוניטור. השיחה נערכת על רקע העיסוק המחודש כעת (במלאת עשרים שנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין – בי''ב בחשוון ה'תשנ''ו), במו"מ שהתקיים בין ישראל לפלסטינים מאז תהליך אוסלו אותו הוביל רבין.
הטענה הרווחת בעיתונות ובפוליטיקה היא שהציבור הישראל ברובו הקצין ואינו מאמין שיש פרטנר בצד השני. כישלון ועידת השלום בקמפ דיוויד שהתקיימה בקיץ 2000 בין ראש הממשלה אהוד ברק לראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בחסות נשיא ארה"ב ביל קלינטון, היווה נקודת מפתח בתהליך שהוביל למצב הזה. הפסגה הזאת כשלה ברעש גדול לאחר שברק הציג לפלסטינים הצעה נדיבה, כולל חלוקה בירושלים, אך ערפאת סירב. חודשים ספורים לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה.