4 בנובמבר 1995 הוא תאריך שיירשם בדברי הימים של ישראל כקו השבר הדרמטי והמכריע של הדמוקרטיה הישראלית. ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה יצחק רבין הוותה רגע היסטורי וקו פרשת מים: מתנקש ישראלי רצח ראש ממשלה ישראלי מכהן כדי לשנות את מדיניות ישראל ואת פני ההיסטוריה שלה. כעבור 20 שנה, אפשר לומר שיגאל עמיר הצליח: הוא רצח את המנהיג וחיסל את המדיניות שלו.
יצחק רבין עלה לשלטון ב-1992 כדי לחולל שינוי היסטורי ולשנות את סדר העדיפויות הלאומי של ישראל. הוא היה נחוש בדעתו להוביל להכרעה מיוחלת ולפתור דילמה בת מאה שנה: האם ישראל צריכה לשאוף להשתרע בין הים לירדן (ובכך לאבד את אופיה כמדינה יהודית ודמוקרטית), או שמא עליה לחתור לפתרון של שתי מדינות (ובכך לאבד חלקים מהארץ)? למעשה, זו הדילמה שקיטבה את התנועה הציונית ואת המדינה החדשה מההתחלה - דילמה שמפצלת את העם בין המחנה הימני והרביזיוניסטי, שתומך ב"ארץ ישראל השלמה", למחנה השמאלי שמתנגד לכיבוש של עם אחר.
