מות מורשת יצחק רבין
ישראל של רבין הייתה מדינה של אופטימיות ותקווה. היא איננה עוד. ישראל 2015 היא מדינה מסוגרת וחשדנית, שהעיסוק בתהליך השלום כמעט אינו לגיטימי בה. השנה, לדרך השלום של רבין אפילו לא יהיה נציג בעצרת המרכזית לזכרו.
בשבת הקרובה [31 באוקטובר] תתקיים בכיכר רבין בתל אביב העצרת המרכזית לציון יום השנה ה-20 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין [י''ב בחשוון ה'תשנ''ו]. נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון צפוי לנאום באירוע, כמו גם הנשיא הישראלי המכהן ראובן (רובי) ריבלין. מי שלא יהיה שם הוא שמעון פרס.
היעדרותו הרועמת של פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, מסמלת את התהליך שעברה החברה הישראלית בעשרים השנים האחרונות. ישראל ההיא, של רבין ופרס, של הסכמי אוסלו ותהליכי שלום, של אופטימיות ותקווה, איננה עוד. ישראל 2015, של נתניהו, יעלון, ליברמן ונפתלי בנט, היא מדינה מסוגרת, מתקשחת, חשדנית ומפוכחת. העיסוק בתהליך השלום כמעט אינו לגיטימי. "אוסלו" הפכה למילה גסה. גל הטרור הנוכחי מלהיט את היצרים הרותחים ומרופף את העצבים המתוחים בלאו הכי. הדמוקרטיה נחלשת, גורמים רדיקליים מתחזקים, ערכיה היסודיים של מדינת היהודים נמצאים תחת מתקפה מתמשכת.
