בנימין נתניהו הוא ימני קיצוני, פוליטיקאי חסר חזון, נהנתן וסלפן (לא נאה לומר על ראש הממשלה שהוא שקרן), אבל הוא בשום אופן לא מטומטם. קשה להאמין שהוא לא לקח בחשבון את הסערה הציבורית שתחולל החלטתו לשלול מאדולף היטלר את זכויות היוצרים על השמדת היהודים, בנאום שנשא בקונגרס הציוני העולמי בירושלים (20 באוקטובר). יש להניח שנתניהו לא הופתע מהתגובות החריפות להעברת היוזמה לחאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים. קרוב לוודאי שהוא היה ער לעובדה שהוא משכתב את הפרק הנורא ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. אולם נתניהו אינו מעוניין בשכתוב ההיסטוריה, הוא טרוד מדי בשכתוב המציאות.
כך בדיוק היה גם כשנתניהו הצהיר לפני הבחירות האחרונות ש"הערבים מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי", והוסיף ש"עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". אמנם היה מדובר בשקר גזעני, אך הוא תרם תרומה משמעותית לכך ששיירת ראש הממשלה ממשיכה לדהור בין הבית ברחוב בלפור לווילה של משפחת נתניהו בקיסריה. אחרי שהשקר הזה סייע לו להישאר ברחוב בלפור, ראש הממשלה הזמין קבוצה של מלחכי פנכה ערבים וזרק להם רבע התנצלות.
