התגייסות הרשת נגד "בצלם": ארגוני הימין יצאו לקרב על המורל
ארגוני הימין יצאו בשבוע האחרון בקמפיין ויראלי שמטרתו למנוע מארגון "בצלם" לזכות בתחרות פרס טוליפ לזכויות אדם שמקיים משרד החוץ ההולנדי. שרה העצני כהן, ממובילות הקמפיין: "זכייה בעוד מאה אלף אירו היא אולי כסף קטן, אבל יש לזה משמעות מורלית רבה".
ספק אם הציבור הישראלי היה נחשף לתחרות שמקיים משרד החוץ ההולנדי, "פרס "Tulip, לזכויות אדם, אלמלא התארגנותם של פעילי ימין בישראל להכשיל את סיכויי ארגון "בצלם" לזכות בפרס. לשלב הגמר בתחרות הגיעו 30 ארגונים ופעילי זכויות אדם מכל רחבי העולם, בתוכם שני ארגונים ישראליים - "עדאללה", ו"בצלם". אבל בזמן שמועמדוּת "עדאללה", התקבלה באדישות בקרב פעילי ימין בישראל, מועמדות "בצלם" הייתה כמו סדין אדום עבורם, והובילה אותם להתאחד נגד הארגון כדי למנוע ממנו את קבלת הפרס בסך מאה אלף אירו.
לפי תקנון פרס טוליפ, מצביעים מרחבי העולם מוזמנים להצביע באתר אינטרנט שהקים משרד החוץ ההולנדי עבור אחד הארגונים או הפעילים שהגיעו לשלב הסופי בתחרות. שלושת המועמדים (ארגונים או פעילים) שיצליחו להשיג עד סוף השבוע הזה את מרב קולות המצביעים, יעלו לגמר, ואליהם יתווספו שלושה מועמדים נוספים שייבחרו על ידי משרד החוץ ההולנדי.
חברי תנועת "ישראל שלי", משוכנעים כי בזכות התגייסות חברי התנועה ותומכיה, הם הצליחו להוריד את "בצלם" מהמקום השלישי שבו היו עד השבוע שעבר, ולהרחיק מהם את הזכייה בפרס. יו"ר התנועה, שרה העצני-כהן, (נכדתו של איש הימין הוותיק אליקים העצני) סיפרה לאל-מוניטור זמן קצר לפני כניסת ראש השנה [13 בספטמבר] על תחושת הסיפוק שפעילי התנועה חשים, אבל גם על החשש מכך שחובת שמירת החג, אשר אילצה אותם לקחת פסק זמן, עלולה לפגוע בהישג. "למרות שהמטרה חשובה, אנחנו נאלצים לכבד את החג ואת עם ישראל", אומרת העצני-כהן. "אבל בצאת החג ייוותרו לנו עוד 24 שעות עד סגירת התחרות ונפעל במלוא המרץ".
תנועת "ישראל שלי" היא תנועה וירטואלית שפועלת ברשתות החברתיות, ומרכזת יותר ממאה ארבעים אלף חברים. העצני-כהן, ילידת קריית ארבע, היא אם לשניים ומתגוררת היום בירושלים. היא החליפה את איילת שקד, שרת המשפטים שכיהנה כיו"ר התנועה עד שנבחרה לכנסת. עד לפני מספר חודשים, משרת יו"ר התנועה הייתה בהתנדבות, אך לאחרונה – כך מספרת העצני-כהן - הוחלט על מתן שכר צנוע וסמלי. "אנחנו התנועה הציונית לאומית הגדולה ביותר ברשת היום. אנחנו נטולי משאבים כמעט לחלוטין, אבל יש לנו חיילים מאוד ממושמעים. אנחנו פועלים ברשתות החברתיות, ורק פעם אחת הוצאנו את 'החיילים' לשטח. זה היה בתקופת שחרור המחבלים. החלטנו שזו סוגיה מוסרית וקריטית שאסור לשתוק לגביה. ידענו שיש לנו יכולת לעצור את השחרור. היו הפגנות עם אלפי אנשים, ואני יכולה לזקוף לזכותנו שהצלחנו לעצור את הפעימה השלישית – שחרור מחבלים בעלי אזרחות ישראלית. הרוח הציבורית שהובלנו עם משפחות שכולות ונפגעי טרור גרמה לשרים לחשוב פעמיים".