פיצוץ גשר מעריב: מופע יחצנות ואסקפיזם ישראלי
יש משהו מנותק במדינה שיושבת על חבית חומר נפץ שיכול להתלקח בשנייה – בדרום או בצפון, שמתמודדת עם סוגיות כלכליות, חברתיות ומדיניות בוערות, אבל מעדיפה לטמון ראשה בעיסוק אובססיבי כמעט של פיצוץ גשר מכוער.
ב-7 ביולי 1976, שלושה ימים בלבד לאחר שישראל הדהימה את העולם, כשכוחות מיוחדים של צה"ל חילצו את בני הערובה מאנטבה, נחנך בתל אביב "גשר מעריב". תחילה הוא כונה "גשר הנשרים" – מחווה סמלית לתעוזה הצבאית האווירית הישראלית.
הגשר הדי בסיסי וכעור נבנה כדי להקל על עומסי התנועה בצומת המרכזי במטרופולין התל אביבי אשר הלך והתפתח, כפתרון זמני. כמו כל דבר זמני בישראל, הוא הפך לקבוע ושרד 39 קייצים(!); עד לפיצוצו המיוחצן בבוקר יום שישי האחרון [21 באוגוסט], כששר התחבורה ישראל כץ לחץ על הכפתור בשעה 6:22 בדיוק ונתן את האות לתחילת העבודות על הרכבת הקלה שימשכו שש שנים. לפחות.
היסטוריונים שיידרשו לימים הללו, ימצאו שבבוקר הפיצוץ המתיחות הביטחונית בגבולה הצפוני והדרומי של ישראל הייתה גבוהה במיוחד. זאת לאחר שמטח רקטות שוגר מסוריה אל רמת הגולן והגליל יום קודם, לראשונה מאז מלחמת יום כיפור, וגרר תגובה ישראלית.
בערי הדרום נפרסו סוללות כיפת ברזל מחשש להסלמה, אם ימות העציר הביטחוני מוחמד עלאן אשר מצבו בימים האחרונים החמיר.