דילוג לתוכן העיקרי

אבו מאזן צריך לשכוח מעזה

הראיות שהולכות ומצטברות למגעים בין ישראל לחמאס על הסדר בעזה משאירות את יו"ר הרשות כגורם האחרון באזור שעוד מאמין שהפתח יכול לחזור לשלוט ברצועה. עליו לשכוח מהעבר, ולהתמקד בעתיד: משא ומתן עם ישראל ופיתוח הגדה.
RTR458TQ.jpg

לאט לאט, ככל שמצטברות עוד ועוד פיסות מידע, מתברר שישראל וחמאס דנות ברצינות בהסדר ארוך טווח. בכיר חמאס, הד"ר אחמד יוסף, שהיה ראש לשכתו של יו"ר התנועה לשעבר איסמעיל הנייה, אישר לעיתון אל חיאת (18 באוגוסט) כי בידי ישראל ישנה הצעה מפורטת על מתווה רגיעה שגיבש שליח הקוורטט לשעבר למזרח התיכון, טוני בלייר. מתוכן הדברים ניתן להבין כי חמאס מוכנה לקבל את מתווה ההצעה, ועתה רק ממתינים להסכמתה של ישראל כדי להתחיל ולגבש את ההסכם באופן מעשי, כולל הקמת צוותי משא ומתן. יוסף הוסיף כי משלחת של חמאס ממתינה לאישור מצרי כדי לצאת לסדרת פגישות עם בכירים בקהיר, בטורקיה ובקטאר בנושא מתווה הרגיעה.

גם שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל מלכי, אישר בראיון לערוץ FRANCE 24 כי הולך ומתגבש הסכם שיביא בין היתר לסיום המצור על רצועת עזה. "איננו יודעים אם זה יקרה מחר או בעוד חודש", הוא אמר בראיון, "אבל כל הסימנים מעידים שכן, יש משא ומתן בדרג משמעותי. יש מתווכים שעושים ככל יכולתם כדי להגיע להסכם".

בכירי הרשות הפלסטינית עוקבים בדריכות ובחרדה אחר הידיעות. מבחינתם, משמעותו של הסכם בין ישראל לחמאס היא הנצחת ההפרדה בין עזה לגדה, או במילים חדות יותר: יצירת שתי מדינות לעם אחד. זה היה הרקע לבקשתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לפגוש בלשכתו במוקטעה ברמאללה את יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג. אבו מאזן הביע בפגישה [18 באוגוסט] את דאגתו מפני ההסכם, שפוגע במידה רבה במעמדו ובמעמדה של תנועת הפתח כנציגת הפלסטינים. הרצוג נענה לבקשת אבו מאזן והתבטא נגד אופן גיבוש ההסכם. "אין לי בעיה להגיע לרגיעה בעזה, אבל היא צריכה להיות בתיאום עם אבו מאזן תוך כדי משא ומתן שיאפשר את כניסתו גם לרצועת עזה", אמר בראיון לוואלה.

אבו מאזן עדיין מאמין שהוא יכול לשוב לעזה ולהחזיר את המצב לקדמותו, כלומר שהפתח ישלוט בכל השטחים הפלסטיניים. שמונה שנים חלפו מאז גורשו אנשיו בכוח מרצועת עזה. חמאס הקים, על פי כל פרמטר, משטר צבאי ברצועה, ובכירי הרשות מסרבים להבין כי המציאות הזאת בלתי הפיכה. אין שום תסריט הגיוני שבו ניתן לראות היום את תנועת חמאס, על אף מצוקתה, מוותרת על השליטה בעזה, מפרקת את כוחה הצבאי ומקבלת את אנשי הרשות ובראשם אבו מאזן חזרה בעזה.

מאז ההפיכה בעזה ב-2007 אבו מאזן עשה את כל הטעויות האפשריות בדרך להנצחת חלוקת הרשות לשני חלקים גיאוגרפיים, פוליטיים ותרבותיים. זה החל לאחר ניצחון חמאס בבחירות ב-2006, כשיו"ר הרשות סירב להפנים את תוצאות הבחירות ולהעביר את השלטון בצורה מסודרת לידי חמאס. למעשה, הוא ניסה להתערב באופן בוטה בתוצאות, והסוף ידוע: זה הסתיים בהפיכה צבאית.

אבו מאזן האמין שאם חמאס תסבול ממצוקה כלכלית חריפה, התנועה תוותר מרצונה על השליטה בעזה. דברים ברוח זו הועברו אז לישראל, בימי שלטונו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. זו הייתה אחת הסיבות שעמדו מאחורי האסטרטגיה הכושלת "לחנוק" את חמאס במצור.

לאחר מבצע צוק איתן בשנה שעברה אבו מאזן סירב להיות המוביל של תוכנית השיקום של עזה, למרות רצונן של המדינות התורמות ותמיכת האיחוד האירופי במהלך. עוד קודם לכן הוא הקים ממשלת אחדות עם חמאס – אשר ישראל התנגדה לה באופן נחרץ. הקמתה גרמה לפיצוץ המשא ומתן המדיני בין הרשות לישראל - מבלי להביא לשיפור כלשהו במצב של הפלסטינים.

חמאס היא עובדה קיימת, כמו גם שליטתה ברצועת עזה. בשנים האחרונות התנהל בישראל ויכוח עז בשאלה אם לפעול להפלת שלטון חמאס בעזה ולהחזיר בכוח את המושכות לידיו של מנהיג הפתח. עד כה זה לא קרה - לא במבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008, ולא בצוק איתן ביולי-אוגוסט 2014. ישראל, גם אם אינה מודה בכך באופן פומבי ורשמי, השלימה עם עובדת שלטון חמאס בעזה. כעת הגיע הרגע לשלב המעשי של ההשלמה הזאת: לפעול להסרת הסגר שלא השיג את מטרתו המוצהרת - להפיל את השלטון ברצועה.

קשה בשלב זה לראות את ההסכם המתגבש בין ישראל לחמאס עובר משלב הדיבורים והתיאוריה לשלב המעשה. יש הרבה מאוד מכשולים גדולים בדרך, והשאלה הגדולה מכולן היא האם ההנהגה הפוליטית-מדינית של חמאס תצליח להשליט את מרותה על הזרוע הצבאית של התנועה.

אולם גם בישראל לא חסרות משוכות: כיצד יוכל בנימין נתניהו להעביר בממשלת ימין שברירית תוכנית שמנציחה את שלטונו של ארגון טרור בעזה, ואף מעניקה ליישות הזאת מעבר ימי באמצעות נמל בקפריסין?

בין אם הצדדים יצליחו להגיע להסכם ובין אם לא, הגיע הזמן שגם אבו מאזן ובכירי הרשות יפסיקו להשלות את עצמם. הרשות הפלסטינית בראשותו לא תשוב לעזה. חמאס לא יפרק את צבאו רק כדי להחזיר את מי שסילק משם בכוח. עזה והגדה התעצבו בשנים האחרונות כל אחת באופן עצמאי ושונה זו מזו. יתרה מזאת, כבר לפני ההפיכה והיפרדותן משלטון אחד ורשות אחת היו הבדלים תרבותיים, חברתיים וכלכליים בין עזה לגדה. פעילי הפתח שנמלטו לגדה לאחר ההפיכה ברצועה חשים זאת עד היום על בשרם. כתושבי עזה לשעבר, הם לא הצליחו להיטמע לחלוטין בין תושבי הגדה, ולעתים קרובות הם חשים שם זרים ואף מנודים.

ההבדלים בין עזה, בעלת האוריינטציה המצרית, לגדה בעלת האוריינטציה הירדנית, התפתחו והתחדדו בשנים האחרונות, והגיעו לנקודת אל חזור. אבו מאזן צריך להבין זאת, ללמוד כך מטעויות העבר שלו, ולהתמקד בעתיד. עליו לשכוח מעזה ולהתמקד בשיפור חיי הפלסטינים בגדה. הסכם בין ישראל לחמאס עשוי להשיב את האמון של הישראלים והפלסטינים במשא ומתן, מה שיכול לקדם גם את האינטרסים של אבו מאזן.