דילוג לתוכן העיקרי

מינוי הירש למפכ"ל: כוונות טובות, בחירה גרועה

יוזמת ארדן להביא מפכ"ל מבחוץ שיטלטל את המשטרה – היא צודקת. אבל מינוי גל הירש היה נמהר וחפוז; השר לביטחון פנים היה צריך קודם לצלול לעומקם של דוחות מלחמת לבנון השנייה, לשאול שאלות קשות ולשמוע את ההתנגדויות החריפות ביותר.
Israeli police officers walk past a post office building in East Jerusalem April 29, 2014. A Jewish seminary, in a bustling commercial area in the same building as a post office serving thousands of Palestinians every day, is the first Jewish housing venture on Saladin Street, a main shopping thoroughfare across from the walled Old City. Palestinians and Israeli critics worry the placement of the academy in such a central location is asking for trouble in East Jerusalem, which has stayed largely trouble-fre

החלטת השר לביטחון פנים גלעד ארדן למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה הייתה מתבקשת, ככל שהתברר לו עד כמה חולה ורקוב הוא הארגון. גם חיפוש מועמד מתוך שורות צה"ל, שהוא בעל תרבות ארגונית בריאה יותר, היה נכון. ארדן, שהוא אחד השרים המוכשרים והחכמים סביב שולחן הממשלה, הוכיח עצמאות מחשבתית, חשיבה מחוץ לקופסה וכוונות טובות; אבל הוא טעה וכשל בבחירת האיש.

ככל שחולפים הימים מאז נודע על מינויו של תא"ל (במיל') גל הירש למפכ"ל הבא [24 באוגוסט], יותר ויותר סימני שאלה מרחפים סביב כשירותו והתאמתו לתפקיד בתקופה המסובכת הזו עבור המשטרה.

בנוסף, קשה להשתחרר מהתחושה שהמינוי הזה היה נמהר וחפוז, ואילו ארדן היה מקדיש עוד כמה ימים לבדיקת המועמד, אולי גם הוא עצמו היה צופה את גודל הסערה (המוצדקת) והמינוי כלל לא היה בא לעולם. אמנם, ארדן היה סופג ביקורת על כך שהמשטרה מתנהלת ללא מפכ"ל, אבל בסופו של דבר היה חוסך מעצמו את השאלות שמתעוררות כעת.

אין הכוונה כמובן למרד המפכ"לים – ראשי המשטרה בעבר, שהתכנסו [26 באוגוסט] ל"דיון חירום" כדי להתריע שהירש לא מתאים. הם כמובן האחרונים שיכולים למחות על המינוי, אחרי שלא פצו פיהם כשבזה אחר זה התפטרו או פוטרו בבושת פנים ניצבים שהסתבכו בפרשיות מין. המרד המגוחך שלהם לא צריך להשפיע על ארדן וגם אין לו אפקט ציבורי.

לעומת זאת, השר לביטחון פנים היה צריך לצלול לעומקם של דו''חות מלחמת לבנון השנייה, אז נגדעה הקריירה הצבאית המבטיחה של הירש – מפקד האוגדה אשר במשמרתה אירעה החטיפה שחוללה את מלחמת לבנון השנייה [2006]. מפתיע שארדן, איש יסודי בדרך כלל, לא התייעץ עם האלוף במיל' דורון אלמוג שעמד בראש הוועדה הצה"לית שחקרה את מחדלי המלחמה. לכל הפחות היה צריך לשאול אותו מדוע קבע שהירש לא יכול להמשיך בעתיד בתפקידי פיקוד.

מי שמצניח אל המשטרה מפקד מחוצה לה, שאמור לשקם את תדמיתה וביצועיה ולפקד על כ-30,000 שוטרים וקצינים, חייב לשאול את השאלות הקשות ביותר ולשמוע את ההתנגדויות החריפות ביותר טרם יקבל החלטה כל כך משמעותית – לא רק עבור המשטרה והציבור, אלא גם עבורו.

קשה להאשים את ארדן שהתרשם מין הסתם מאוד מהירש. מדובר באדם רהוט וחכם, פרזנטטיבי ומשכיל, שהביע כמיהה של ממש להמשיך לשרת את הציבור ולקחת על עצמו את התפקיד המאתגר. ובכל זאת, האם לא היה צריך לתת את הדעת לקביעה החריפה של אלמוג לפיה "הירש לא יכול להמשיך בתפקידי פיקוד. הוא נכשל כשל מנהיגותי ומקצועי עמוק"?

הורים שכולים של מלחמת לבנון השנייה מפגינים מאז יום חמישי בערב [27 באוגוסט] מול ביתו של ארדן כדי למנוע את המינוי של הירש. הם נסערים ובצדק רב. הם שואלים את עצמם, כיצד ייתכן שקצין שכשל באופן כה גורף, גם במניעת החטיפה וגם בהבנת השלכותיה, מקבל לידיים את הפיקוד על המשטרה? האמוציות, שבאופן טבעי עולות ממחאת הורים ששכלו את בניהם, עשויות לבלבל ולהכניס חוסר ענייניות לתמונה, אבל גם אם מנטרלים את הפרמטר הזה, עדיין ארדן חייב לשוב ולשקול את הדברים.

ארדן, שמאז יום שלישי מגן בחירוף נפש בתקשורת על המינוי, כשהוא משתמש בכל כישוריו הרטוריים, ויש לו כאלה – נקלע לסחרור. מצד אחד הוא חייב להגן על ההחלטה שקיבל ואף זכתה לברכת הדרך מראש הממשלה; מצד שני נדמה כי הוא לא צפה את עוצמת ההתנגדות, ואולי בינו לבין עצמו הוא אף מודה שלא ירד לעומקם של דברים מבעוד מועד. מה גם שמי שייפגע בסופו של הדבר מהפרשה יהיה הוא ולא נתניהו.

בינתיים מתברר שהיועץ המשפטי לממשלה בודק מידע על מעשים לא כשרים לכאורה בשתי עסקאות ביטחוניות של הירש, שבוצעו במסגרת חברה בבעלותו. גם אם מדובר ב"סיכול ממוקד", ארדן לא יכול כעת לקדם את המינוי לפני שהיועץ המשפטי ימצה את הבדיקה.

על פי "מדד הדמוקרטיה הישראלית" האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאז 2012 צנח אמון הציבור במשטרה באופן משמעותי: מכ-61% לכ-46%. זו תוצאה של מחדלי המשטרה וחוליי הארגון אליהם נחשף הציבור, בעיקר בשנה האחרונה, נוכח פרשיות המין והתנהגות בלתי הולמת שאילצו ניצבים לפרוש, כמו גם מענה לא ראוי במוקד המשטרה לחטיפת שלושת הנערים [יוני 2014]. המשטרה בשנות פיקודו של המפכ"ל היוצא יוחנן דנינו, שכמו הירש הוא פרזנטור מצטיין, התגלתה כארגון בינוני ללא אתוס של הצטיינות.

לכן, יוזמת ארדן להביא אדם מבחוץ שיטלטל וינער את המשטרה – היא צודקת. למסקנה זו הגיע ארדן אחרי המחדל המשטרתי החמור במצעד הגאווה בירושלים במהלכו נרצחה נערה ואחרים נפצעו. הכשל המקומם והבלתי נסלח הוביל את ארדן, כך נדמה, לסגת מהצהרתו הראשונה על מינוי מפכ"ל משורות המשטרה ולהביא איש ראוי מבחוץ למשימת השיקום.

פרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, העורכת את מדד הדמוקרטיה, רואה היגיון רב בהחלטה של ארדן. "גם בצה"ל הייתה ירידה באמון אחרי מלחמת לבנון השנייה. זו תוקנה תוך זמן קצר יחסית, ככל הנראה בשל הפעולות המהירות והמתוקשרות שנקט הרמטכ"ל החדש דאז  גבי אשכנזי לביצוע שינויי עומק, אסטרטגיים וטקטיים", אמרה פרופ' הרמן לאל-מוניטור, "בהנחה שתוך זמן קצר המפכ"ל הנבחר ייגש גם הוא לתכנון ויישום שינויים שיורגשו בפעילות המשטרה בשטח, הבאת גל הירש, שהיה קצין בכיר בצה"ל, עשויה להעביר משהו מן ההילה של צה"ל גם למשטרה".

כפי שהדברים נראים כעת, משהו השתבש בדרך. ארדן חשב נכון וחיפש מועמד מתאים במקום הנכון. אבל כלל לא בטוח שהירש, אשר מגיע עכשיו כברווז צולע למשטרה, הוא האיש המתאים למשימה הכה גדולה וחשובה. ביום שלישי הקרוב [1 בספטמבר] תדון ועדת טירקל במינוי הירש לקראת אישורו הסופי. ארדן צריך לקוות שמישהו שם יוציא עבורו את הערמונים מהאש.