מינוי הירש למפכ"ל: כוונות טובות, בחירה גרועה
יוזמת ארדן להביא מפכ"ל מבחוץ שיטלטל את המשטרה – היא צודקת. אבל מינוי גל הירש היה נמהר וחפוז; השר לביטחון פנים היה צריך קודם לצלול לעומקם של דוחות מלחמת לבנון השנייה, לשאול שאלות קשות ולשמוע את ההתנגדויות החריפות ביותר.
החלטת השר לביטחון פנים גלעד ארדן למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה הייתה מתבקשת, ככל שהתברר לו עד כמה חולה ורקוב הוא הארגון. גם חיפוש מועמד מתוך שורות צה"ל, שהוא בעל תרבות ארגונית בריאה יותר, היה נכון. ארדן, שהוא אחד השרים המוכשרים והחכמים סביב שולחן הממשלה, הוכיח עצמאות מחשבתית, חשיבה מחוץ לקופסה וכוונות טובות; אבל הוא טעה וכשל בבחירת האיש.
ככל שחולפים הימים מאז נודע על מינויו של תא"ל (במיל') גל הירש למפכ"ל הבא [24 באוגוסט], יותר ויותר סימני שאלה מרחפים סביב כשירותו והתאמתו לתפקיד בתקופה המסובכת הזו עבור המשטרה.
בנוסף, קשה להשתחרר מהתחושה שהמינוי הזה היה נמהר וחפוז, ואילו ארדן היה מקדיש עוד כמה ימים לבדיקת המועמד, אולי גם הוא עצמו היה צופה את גודל הסערה (המוצדקת) והמינוי כלל לא היה בא לעולם. אמנם, ארדן היה סופג ביקורת על כך שהמשטרה מתנהלת ללא מפכ"ל, אבל בסופו של דבר היה חוסך מעצמו את השאלות שמתעוררות כעת.
אין הכוונה כמובן למרד המפכ"לים – ראשי המשטרה בעבר, שהתכנסו [26 באוגוסט] ל"דיון חירום" כדי להתריע שהירש לא מתאים. הם כמובן האחרונים שיכולים למחות על המינוי, אחרי שלא פצו פיהם כשבזה אחר זה התפטרו או פוטרו בבושת פנים ניצבים שהסתבכו בפרשיות מין. המרד המגוחך שלהם לא צריך להשפיע על ארדן וגם אין לו אפקט ציבורי.
