הצלילים המוזרים מאחורי מתווה הגז

"אתם יכולים לצטט אותי: אני מצפצף על זה". דומה כי במשפט הקצר הזה, שכוון לאוזניהם של משתתפי ישיבת ההדחה של יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן שהתקיימה לפני שבועיים (6 באוגוסט), הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמצת את אופי התנהלותו בפרשת הגז הטבעי השווה מאות מיליארדי דולרים. הצפצוף כוון אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, אשר הזהיר מפני ההשלכות המשפטיות של הדחתה של פרקש-הכהן ומינוי מחליפה ללא מכרז. חטאיה של פרקש-הכהן היו פרסום אזהרה לכך שמתווה הגז של נתניהו יזניק את תעריף החשמל הביתי וסירובה לאשר את חוזי הגז עם מונופול מאגר תמר. השבוע נודע כי הצפצוף נשלח גם אל הבוס של ליכט, היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. במכתב ששלח למבקר המדינה ציין וינשטיין, כי שר האנרגיה יובל שטייניץ, עושה דברו של נתניהו בממשלה, הבטיח לו שהרפורמה ברשות החשמל לא תפגע במעמדם של הרגולטורים המכהנים.

פרקש-הכהן לא הייתה הרגולטור הראשון ששילם במשרתו על כך שמיאן לצפצף על מה שנחשב בעיניו האינטרס הציבורי. קדם לה הממונה על ההגבלים, פרופ' דיוויד גילה, שבמכתב ההתפטרות ששלח בחודש מאי הזהיר מפני ההשלכות החמורות של המתווה על יחסי החוץ והביטחון של ישראל ועל העצמאות האנרגטית שלה. גילה, שנדחק הצדה על ידי נתניהו, הביע תקווה שמשרדי הממשלה האחרים ישנו את עמדתם לגבי המתווה. ואולם בהצבעה בממשלה ביום ראשון (16 באוגוסט) הצביעו 17 שרים בעדו. שר האוצר משה כחלון, שר הבינוי יואב גלנט ושר הרווחה חיים כץ נמנעו בשל ניגוד עניינים. השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, חזר מחו"ל ל-24 שעות כדי להצביע נגד המתווה. גבאי הצטרף לעמדת מבקרי המתווה, שלפיה יצוא הגז לפני פיתוח מאגרים נוספים עלול לגרום למצוקה מקומית במקורות אנרגיה ולהעלאת יוקר המחיה.

פרשת מונופול הגז מלווה לא רק בצפצופים צורמים. נודפים ממנה ריחות רעים שמקורם טעון בירור נוקב. במאמר שפרסם ביוני בדה מרקר תהה פרשן העיתון אבי בר-אלי להיכן נעלם הנתניהו שב-2005 כשר אוצר השווה את מונופול החשמל הממשלתי למשחתת הנאצית "ביסמארק", ודימה שנתיים קודם לכן את המונופולים במשק ל"משולש ברמודה" שמאיים על עתיד המדינה. מה מניע כעת את ראש הממשלה, תהה בר-אלי, לקדם את מונופול הגז אשר מחזיק בנכסי ציבור בשווי טריליון שקלים? האם גם כאן צריך לחפש את ההסבר להתנהגותו של נתניהו בקזינו ובמשרדי החינמון ישראל היום של פטרונו, שלדון אדלסון? רמז לקשר של אדלסון למונופול הגז אפשר למצוא באתר של "היוזמה העסקית של ארה"ב־ישראל" שמטרתה המוצהרת היא "להגביר את יכולת הגישה של החברות לשוק הישראלי".

השם אדלסון, מנהל חברת לאס וגאס סאנדס, מופיע בראש רשימת חברי הדירקטוריון של היוזמה. באותה רשימה מופיע גם השם קית אליוט, סגן נשיא חברת "נובל אנרג'י" למזרח התיכון. נובל אנרג'י, ביחד עם חברת דלק, היא מבעלות השליטה במאגר הגז הטבעי תמר. העיתונאי אורי בלאו פרסם בהארץ צילום של מכתב (pdf) שאדלסון שלח בקיץ שעבר לנתניהו, בכובעו כיושב ראש היוזמה. אדלסון מציע לראש הממשלה לייעל את הרגולציה בתחום הגז הטבעי בישראל ולעדכן את הסכם הסחר החופשי בין ישראל לארה"ב.

מכתבו של אדלסון היה המסמך היחיד שצורף להזמנה שקיבלו נציגים של רוב משרדי הממשלה ממטה תחליפי הנפט [של משרד ראש הממשלה] כעבור חודש לדיון במזכירות הממשלה בנושא "קידום קשרי כלכלה עם ארה"ב". אחד המשתתפים אמר אחר כך להארץ כי "זה היה ניסיון לבנות פלטפורמה שתאפשר לגורמים עסקיים להיות חלק מהמנגנון הרשמי של קבלת ההחלטות". לשכת ראש הממשלה ומשרדו של אדלסון מסרו בתגובה לפרסום כי היחסים ביניהם אינם נוגעים בשום צורה בנושאים עסקיים.

אדלסון לא היה האמריקאי היחיד שבחש בקדירה הרותחת. בדצמבר אשתקד היה זה מזכיר המדינה של ארה"ב, ג'ון קרי, שפנה לנתניהו כדי לסלק מכשול שדיוויד גילה הציב בדרכה של נובל אנרג'י. משרדו נימק את מעורבותו לטובת החברה בחשש מפגיעה בעסקת הגז הטבעי בין נובל אנרג׳י לירדן ומצרים, ובחשיבות שהוא מייחס לכך שלכל מדינות האזור "תהיה סביבה עסקית חזקה שכוללת עקביות ומסגרת רגולטורית הניתנת לחיזוי״. הדאגה לאספקת הגז למדינות ערב השכנות ולפלסטינים הייתה גם ההסבר לפנייה של שגרירות ארצות הברית בישראל לחברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת להסיר את התנגדותם למתווה הגז. בימים כתיקונם, התערבות מעין זו בנושא שנוי במחלוקת פוליטית חריפה הייתה מעוררת סערה. אך בימים שבהם פוליטיקאים ישראלים מעורבים עד צוואר בפוליטיקה פנים-אמריקאית, אין פוצה פה ומצפצף. כשראש הממשלה מרשה לעצמו לצפצף על נשיא ארה"ב ועל מועצת הביטחון של האו"ם שאישרה את הסכם הגרעין עם איראן, בטענה שזהו "הסכם רע", אין פלא שהציבור מרשה לו לצפצף על רגולטורים שמתנגדים למתווה הגז בטענה שהוא מנציח "מונופול רע". 

בישיבה שבה צפצף על היועצים המשפטיים הסביר נתניהו, כי "שר צריך לקבל החלטות. ממשלה צריכה למשול". בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בחודש שעבר [20 ביולי] הוא הטיח ביקורת נוקבת באופן קבלת ההחלטות ובטיב המשילות בפרשת הגז. תיק הגז חשוב ויקר מדי מכדי שיינעל במגירות המאובקות במשרדי המבקר. מן הראוי היה שה"מצופצפים" יתייחסו ברצינות לדרישתו של הפרופ' ירון זליכה, מי שהיה החשב הכללי באוצר, לפתוח בחקירה פלילית לגבי "ההקצאה במחשכים" של האוצר הגדול ביותר שהטבע העניק לאזרחי ישראל.   ​