דילוג לתוכן העיקרי

הפולקלור עוזר לצעירי עזה להתגבר על האבטלה

להקות הריקוד המסורתיות הן מקור גאוותם של הפלסטינים, וצעירי עזה המובטלים מצטרפים אליהן בחיפוש אחר פרנסה.
Palestinians perform a traditional dance during a mass wedding for 250 couples in Rafah, in the southern Gaza Strip December 19, 2012.  REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa (GAZA - Tags: SOCIETY) - RTR3BR3U

העיר עזה - רצועת עזה - בכל חתונה פלסטינית ברצועת עזה מכבבת אמנות הפולקלור של להקות הפאדוס - להקות של גברים בלבד שמופיעים בחתונות, ושחבריה מתופפים ושרים שירים מסורתיים תוך כדי צעידה בסך. מאות צעירים מובטלים מצטרפים ללהקות הללו, כמפלט מחוסר המעש ומהעוני.

נאסר אל-יפאווי, מומחה להיסטוריה ולמורשת הפלסטינית, סיפר לאל-מוניטור: "הלהקות הללו נקראות על שם משפחת פאדוס הפלסטינית, שהקימה את הלהקה הראשונה לפני מאות שנים. הן משקפות מסורת טורקית שהובאה לעזה עוד בימי האימפריה העות'מנית [1924-1516]."

אל-יפאווי, המזכיר הכללי של יוזמת האינטלקטואלים הערבים בעזה, הוסיף וציין שלהקות הפאדוס חוזרות אל השירים העממיים של פעם, אך במקביל גם מבצעות שירים חדשים, הכול בהתאם לבקשת החתן והכלה. חברי הלהקה חובשים את התרבוש האדום שאפיין כל כך את התקופה העות'מנית, ולובשים תלבושת פולקלור רפויה עם כאפייה פלסטינית.

מוהנד אבו זאהר, תושב העיר עזה בן 25, התחתן ב-17 ביולי והזמין להקת פאדוס לנגן ולרקוד בחתונה. כך אמר אבו זאהר, שעובד בחנות רהיטים בעזה, בראיון לאל-מוניטור: "להקות הפאדוס הן חלק חשוב מאוד מטקסי החתונה שלנו. בלעדיהן, נרגיש שמשהו חסר. הן מזכירות לנו את מורשתנו העתיקה; המקצב המוזיקלי מעניק לנו תחושה של שייכות פלסטינית."

מוחמד אבו חמדה, מנהיג הזוהור, להקת פאדוס שפועלת בעזה, אמר גם הוא בראיון לאל-מוניטור: "הלהקות עסוקות מאוד בעונת החתונות, כלומר בקיץ, ולמאות צעירים זו דרך טובה להתגבר על האבטלה ועל המחסור בהזדמנויות תעסוקה." לדברי אבו חמדה, הלהקה שלו כוללת 29 רקדנים, כולם מובטלים.

בדו''ח האחרון שפרסם הבנק העולמי נחשף ששיעור האבטלה ברצועת עזה הוא הגבוה ביותר בעולם, ועמד על 43% בסוף 2014.

אבו חמדה הסביר שחברי להקתו יכולים להופיע בארבע חתונות בלילה; הם נחלקים לארבע קבוצות, ומרוויחים 1200-800 ש"ח לחתונה כל לילה. המחיר משתנה בתאם למספרם של הרקדנים הנוכחים, ומוסכם מראש עם החתן או מתכנן החתונה.

אשר לכלי הנגינה, הוסיף אבו חמדה: "להקות הפאדוס של פעם השתמשו בכלי נגינה פרימיטיביים, כמו תופים מעור של בעלי חיים וחלילים מבמבוק. היום אנחנו משתמשים בכמה סוגים של תופים, חלילים, תופי צד, חצוצרות ואפילו חמת חלילים סקוטית, וגם בחרבות ובלפידים לקטעי המחול השונים שמבצעת הלהקה."

אל-יפאווי הסביר שהמסורת של להקות הפאדוס התפתחה בעיקר בערי החוף הפלסטיניות, ובמיוחד ביפו. ב-1948, כשהפלסטינים עזבו את העיר בעקבות כינונה של מדינת ישראל, הועתקה הפעילות לרצועת עזה. לדבריו, להקות הפאדוס של פעם הופיעו בחגיגות חתונה שנפרשו על פני שלושה עד שבעה ימים, בדרך כלל בבית המשפחה או השבט. כיום הן מופיעות רק מספר שעות, ביום החתונה בלבד.

אל-יפאווי הדגיש שתחת שלטון המצרים בעזה (1967-1948), נעלמו לחלוטין להקות הפאדוס מהרצועה, והוחלפו בחתונות בלהקות מזרחיות וברקדניות בטן. רק לאחר שישראל כבשה את הרצועה ב-1967, זכו להקות הפאדוס לקאמבק.

"ב-1993, בימי הכיבוש הישראלי בעזה ובעת תחילת שלטונה של הרשות הפלסטינית, חזרו להקות הפאדוס להופיע בחתונות," הסביר.

להקות הפולקלור, או הדבקה, מופיעות בעיקר במסיבות הרווקים, שמתקיימות בדרך כלל יום לפני טקס הכלולות, ולא כל כך בחגיגות החתונה עצמן.

ביקשנו לראיין גם את פריד אבו חוסה, מנהל להקת פולקלור שנקראת על שם משפחתו, במהלך מסיבה במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז הרצועה. הוא חשב שקבענו עמו כדי להזמין את הלהקה למסיבה. "צר לי," אמר, "אין לנו יום אחד פנוי ב-20 הימים הקרובים." כשהבין שמדובר בראיון עיתונאי, הוא חייך.

אבו חוסה, צעיר בן 26, סיפר לאל-מוניטור שהלהקה שלו נוסדה ב-2013, וכוללת שמונה גברים צעירים בני אותה משפחה, כולם מובטלים. אהבתם למוסיקה העממית עודדה אותם להקים להקה, וכיום הם משתכרים כקבוצה לפחות אלף ש"ח בלילה, שמתחלקים שווה בשווה בין כולם.

רמי אבו חוסה, בן 23, הוא דודנו של פריד וחבר בלהקה. ב-2014, סיים את לימודיו בפקולטה למסחר של האוניברסיטה האיסלאמית בעזה. המחסור בהזדמנויות תעסוקה והרוויה בשוק העבודה עודדו אותו להצטרף ללהקה, כדי לפרנס את עצמו ואת שבעת אחיו, מאחר שגם אביו מובטל.

וכך סיפר רמי לאל-מוניטור: "עבודה קשה מרוקנת אותך מאנרגיה. וכשכפות הרגליים שלך רוקעות על הקרקע ארבע שעות ברצף, השרירים שלך מתעייפים מאוד, אתה זקוק למנוחה ולהתאוששות ארוכות. אבל מה שמדרבן אותנו לעבוד ברצף זו העובדה שאנחנו משמחים אנשים, ושאנחנו מביאים הביתה אוכל ופרנסה למשפחות שלנו." לדבריו, הוא משתכר בסביבות 140 ש"ח ליום, כולל טיפים.

שוק העבודה של רצועת עזה אינו מציע הזדמנויות תעסוקה רבות - אם בכלל - לאלפי הסטודנטים שמסיימים את חוק לימודיהם מדי שנה, ועל פי מחקר שפורסם ב-24 באפריל 2013 מטעם המרכז לענייני נשים בעזה, היו ברצועה באותה עת 150,000 בוגרי אוניברסיטה מובטלים.

אל-יפאווי הסביר שמקורו של מחול הפולקלור הפלסטיני, או הדבקה, עוד בימי הכנענים, שסגדו לאלים תוך רקיעה בכפות רגליהם על הקרקע במהלך מחול טקסי. הריקוד התפתח לאורך ההיסטוריה והפך למעין ריקוד שורות שהוא חלק בלתי-נפרד מן המורשת הפלסטינית ופופולרי מאוד בצפון פלסטין ובמרכזה.

המסורות והתרבות הללו מאפשרות לצעירי עזה להתגבר על האבטלה הגואה ולבנות לעצמם קריירה בתחום, ומן הראוי שהחברה הפלסטינית תדע לשמור על הגחלת ולשמר את המורשת ואת הפולקלור הייחודיים לה.

מאמר זה מהווה חלק מסדרת המורשת התרבותית המזרח תיכונית שלנו, באוגוסט 2015. כדי לקרוא עוד מאמרים מהסדרה, אנא לחצו כאן.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial