מה רע בתואר "שר בממשלת ישראל"?
סירובם של חברי הכנסת החרדים האשכנזים לכהן כשרים בממשלות ישראל נובע בעיקר מהקושי לשנות מוסכמות עבר. אם בג"ץ יכפה על סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לכהן כשר – הוא ודאי ישמח, למרות שיש בכך הזדהות משמעותית עם השלטון.
בשבוע שעבר סערה המערכת הפוליטית בעקבות דיון בבג"ץ [7 ביולי], בהרכב מיוחד של חמישה שופטים, ממנו עלה הרושם כי בית המשפט אינו מקבל את העובדה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מכהן גם כשר בכמה משרדים (חוץ, בריאות, תקשורת ושיתוף פעולה אזורי).
את העתירה לבג"ץ הגישה מפלגת "יש עתיד" בעקבות מינויו של ח"כ יעקב ליצמן, יו"ר סיעת יהדות התורה, לתפקיד סגן שר הבריאות "במעמד שר". אמנם, מלבד ליצמן מכהנים בממשלה שני סגני שר נוספים שאין שר מעליהם – סגן שר התקשורת אופיר אקוניס וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, אך עתירתה של יש עתיד כוונה ספציפית נגד מינויו של חבר הכנסת ליצמן. זאת, בתואנה כי הוא היחיד המכהן כסגן שר "בכאילו".
לטענת ח"כ יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, אחת הסיבות לעתירה היא האידיאולוגיה שמאחורי סירובם העקרוני של הפוליטיקאים החרדים האשכנזים לכהן כשרים בממשלה ציונית. "לא יכול להיות שבראש משרד הבריאות יעמוד אדם שלא מוכן להישבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ושאין לו סמכויות לנהל את המשרד. לאזרחי ישראל מגיע שרים במשרה מלאה", כתב לפיד בדף הפייסבוק שלו.
ח"כ לפיד נגע בנקודה רגישה. לאורך כל השנים מאז קום המדינה, למעט מקרה אחד של ח"כ יצחק מאיר לוין, שכיהן כשר הסעד בממשלות ישראל הראשונות [1952-1948], החרדים האשכנזים נמנעים מלקחת על עצמם תפקידי שרים באופן מוצהר. מנקודת מבטם, שר נושא באחריות מיניסטריאלית לפעולות הממשלה, שלעתים נוקטת בפעולות המנוגדות, לתפישתם, לערכי ההלכה ולאידיאולוגיה שלהם, כמו למשל חילול שבת, סוגיות גיור ועוד.
