תערוכה מסמרת שיער
תערוכה ישראלית חדשה בוחנת את השימוש בשיער אדם כחומר גלם. כשם שהיוצרים נמנעו מאסוציאציות סוציולוגיות ייחודיות לישראל כמו השואה, כך גם רתיעתם של המבקרים התנתקה מהקשר ישראלי והפכה גלובלית – תחושת גועל משיער מנותק מהגוף.
המטרה המוצהרת של התערוכה ״מסמר שיער״ בגלריית ״החווה״ בחולון, בלב אזור תעשייתי, היא לבחון את השימוש בשיער אדם כחומר גלם. בין המשתתפים ניתן למצוא את מיזם ״סטודיו סוויין״ – שיתוף פעולה אנגלי-יפני שבאמצעות הסרט ״דרך השיער״ מתאר תופעה חברתית כלכלית מדהימה. ״אנשי הסטודיו בילו חמישה חודשים בסין, שהיא יצואנית השיער הגדולה בעולם ויבואנית העץ הגדולה בעולם. הם חיפשו דרך כיצד לעצור את המנגנון הבזבזני והלא סביבתי של הייבוא והייצוא, ובמקום זה להשתמש בתוצרים מקומיים כחומר גלם״, מספרת תמרה וולמן, שביחד עם עמרי שפירא אצרה את התערוכה בה משתתפים 11 אמנים ומעצבים מהארץ ומהעולם.
התוצאה של "סטודיו סוויין", כפי שמוצגת בתערוכה, היא אוסף של כלים שימושיים יומיומיים שהכינו אנשי הסטודיו: מסרקים, קופסאות או אפילו מראות. אלה נראים כמו עשויים מעץ, אבל בעצם הם עשויים משיער.
