הרצוג ולפיד מתחפשים לנתניהו
הרושם הוא שהשמאל-מרכז איבד את הביטחון בעצמו בבחירות האחרונות ולכן מנסה לחקות את הצלחת הליכוד במקום להציע לימין אלטרנטיבה מנומקת. בצדק ישאל עצמו הציבור הישראלי: אז מה בעצם ההבדל בין נתניהו לבין לפיד או הרצוג?
לא צריך להיות מומחה גדול לאסטרטגיה ולמיתוג פוליטי כדי להבחין שיו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד מצוי בשבועות האחרונים בתוך קמפיין ראשוני לראשות הממשלה.
מהלכיו של לפיד, שעובד כך נדמה על פי תוכנית אסטרטגית סדורה המגובה במחקרי עומק וסקרים וכמובן נשענת על הפקת לקחים מהבחירות האחרונות – שקופים ונהירים לכל עין. לפיד תוקף את השמאל "הלא פטריוטי", ובכך מנסה לחזק את אחיזתו בימין; במקביל הוא מנסה להשיל מעצמו את דימוי זולל החרדים ומתקרב אליהם בצורה הפגנתית ומתועדת. כך למשל הצטלם עם טלית וכיפה לראשו בבר מצווה לניצולי שואה. לפיד, שהישגו בבחירות 2013 (19 מנדטים) נזקף לא מעט בזכות הקמפיין האנטי חרדי לשוויון בנטל, מנצל כעת כל הזדמנות להתראיין בכלי תקשורת חרדיים ולהביע צער עמוק על האופן בו נהג בחרדים.
האסטרטגיה על פיה פועל לפיד גורסת שאי אפשר להיבחר לראשות הממשלה מהשמאל-מרכז, וכדי להביא את הימין הרך לתמוך בו הוא צריך להתנער מהשמאל ולהפגין פטריוטיות וזיקה ליהדות ולמסורת. ברמת ההתנהלות הפוליטית, לפיד סבור שלא יוכל להרכיב ממשלה בלי החרדים, ומכאן הניסיון להתקרב אליהם.
למעשה, בתוכנית לפיד לכיבוש ראשות הממשלה יש לא מעט דמיון למוטיבים בקמפיינים של נתניהו. פוסט שכתב לפיד ביום שישי האחרון [24 ביולי] בדף הפייסבוק שלו נפתח במשפט הבא: "הנה עוד הוכחה, למי שצריך, לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים". בהמשך הוא מתאר כיצד נציגי ארגון "שוברים שתיקה" השתתפו באירוע של התנועה הקיבוצית, ומדגיש כי חברי הארגון "מסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות".
