דילוג לתוכן העיקרי

העימות בפיפ"א - שלב חדש במלחמה הדיפלומטית הפלסטינית

הדיון בהתאחדות הכדורגל העולמית רחוק מלהיות הישג לדיפלומטיה הישראלית. קונגרס פיפ"א אינו הפורום היחיד שבו לא מוקנית לארה"ב זכות וטו, ושמחליטים בו על נושאים היקרים ללבם של הישראלים.
FIFA President Sepp Blatter speaks during a joint news conference with Avi Luzon, Israeli Football Association Chairman (not pictured), in Jerusalem July 9, 2013. Blatter will establish a task force to address Palestinian concerns over travel restrictions for soccer players and officials through border crossings controlled by Israel, he said on Tuesday. REUTER/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS SPORT SOCCER) - RTX11HMA

פגישתו ב-20 במאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מתאמת יחסי החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, הביאה לעלייה קלה במפלס האופטימיות של חסידי פתרון שתי המדינות. השקט היחסי-עד-מוחלט שבו התקבלה הידיעה כי נתניהו הציע לאורחת מבריסל לצייר את מפת גושי ההתנחלויות, צריך להוריד בחזרה את המפלס הזה לגובה פני הקואליציה. אילו המתנחלים ובאי כוחם בכנסת ובממשלה היו חושדים שיש סיכוי שהפלסטינים ייענו בחיוב להצעה החדשה, הם לא היו שוקטים כנראה על השמרים. אך נפתלי בנט ומשה יעלון מבינים שהפלסטינים לא ייאותו לסמן את מפת ההתנחלויות, במקום לשרטט את מפת פלסטין, הכוללת את מזרח ירושלים. לא צריך להיות פרופסור למשפטים כדי להבין שנכונות מצד הפלסטינים להשלים עם קיומן של ההתנחלויות - ובעקיפין להודות בחוקיותן - הייתה שומטת מידם את אחד הטיעונים המרכזיים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הפיתיון שנזרק [מטעמו של נתניהו] באמצעות מוגריני היה שקוף מדי ומאוחר מדי.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שנתניהו משליך עצם גרומה לקהילה הבינלאומית ולתקשורת, ומפתה אותם להאמין שיש עליה בשר. זו גם לא תהיה הפעם האחרונה. עוד מוגריני יוצאת מהפגישה, והנה באו הכתבים המדיניים כדי לדווח לאומה שנתניהו תומך ביוזמת שלום אזורית. לא, הוא לא מתכוון ליוזמה הערבית שממתינה לישראל מאז 2002, עם הצעה לסגת מהשטחים תמורת נורמליזציה. ראש הממשלה הזכיר שהאביב הערבי ועליית דאע"ש שינו את המציאות האזורית מקצה לקצה. כאילו שקודם לכן הוא תמך ביוזמה. כאילו שעד היום הוא לא חוסך מאמץ לחבל בהסכם אוסלו.

ככל הידוע, גם במטה האיחוד האירופי בבריסל וגם בוושינגטון, כמו באריאל ובאיתמר, דברי הנועם של נתניהו לא עוררו התרגשות. בשתי הבירות מתייחסים אליהם כאל רעשי רקע. המופע המרכזי הוא המשא ומתן המואץ בין שש המעצמות לבין איראן שאמור להסתיים ב-30 ביוני. בירושלים לא תולים תקוות בכך שרוסיה, סין, צרפת, בריטניה או גרמניה יעמדו בדרכו של הנשיא ברק אובמה לחתום על הסכם הגרעין. ואולם ההסכם, אשר מקורבי נתניהו נהגו להשוות להסכם מינכן, יחדש את החוב [ההיסטורי] שגרמניה חבה לישראל. מועד התשלום הראשון על חשבון החוב הזה יגיע בספטמבר הקרוב, עם הגשת ההצעה הצרפתית למועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין.

הקנצלרית אנגלה מרקל אינה מסתירה את דעתה על מדיניות ההתנחלויות בישראל בכלל ועל אמינותו של נתניהו בפרט. ועם זאת, על פי מקורות ישראלים ששוחחו איתם, בשיחות שקיימו בסוף חודש מאי בירושלים הבטיחו חברי משלחת פרלמנטרית מטעם מפלגת ה-SPD, שמרקל תכיר בפלסטין אך ורק בעקבות משא ומתן שיביא להסדר שלום בין הצדדים. חברי המשלחת (משלחת פרלמנטרית בראשות דובר הסיעה נילס אנן), שבאו לישראל במסגרת העלייה לרגל לציון יובל שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, הבהירו כי "לאור היחסים המיוחדים עם ישראל", העמדה הזאת נהנית מתמיכה גורפת של מפלגות הקואליציה, והיא עשויה להשתנות אך ורק אם ארה"ב תחליט לנצור את נשק הווטו בהצבעה על ההצעה הצרפתית במועצת הביטחון.

חסימת דרכם של הפלסטינים לארגונים בינלאומיים על ידי ארה"ב, השסועה בין הממשל הדמוקרטי לקונגרס הרפובליקאי, ועל ידי אירופה השסועה בין רגשות אשם לבין אינטרסים מפלגתיים, מאלצת אותם לנדוד לארגונים משניים, כאלה שאינם נשלטים בידי הטייקונים המדיניים. הם הצליחו לזכות בהכרה של הוותיקן בפלסטין. אף שלאפיפיור כבר מזמן אין צבאות ואף לא נציג במועצת הביטחון, מאות מיליונים בעולם שותים בצמא את דבריו. הניסיון של הפלסטינים ביום שישי האחרון [29 במאי] להביא להשעייתה של ישראל מפיפ"א לא צלח אמנם, אך זו רק ראשיתה של "דרומאפריקניזציה" של האחרונה. אפילו צפון קוריאה החברה בפיפ''א לא נאלצה מעולם להתמודד עם איום השעייתה מהארגון.

צהלות השמחה של הפוליטיקאים והפקידים הישראלים לאחר משיכתה בדקה ה-90 של ההצעה הפלסטינית להשעות את ישראל מהתאחדות הכדורגל הבינלאומית, נראו חסרות פרופורציה, שלא לומר מנותקות מהמציאות. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי "הפרובוקציה הפלסטינית נכשלה". שרת התרבות והספורט מירי רגב כינתה זאת "ההישג העצום שלנו". שר התחבורה ישראל כץ מיהר לפרסם סטטוס פרובוקטיבי: "ג'יבריל רג'וב נכשל במזימתו לסילוק ישראל מפיפ"א. עכשיו הזמן לכלוא אותו במוקטעה ולתת לו לשחק סטנגה עם החברים!". יו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני סיפר שראשי משלחות החמיאו לו על כי "נתן נוק-אאוט לרג'וב".

כל מי שצפה בשידורים הישירים שהועברו על ידי אתרי חדשות ישראלים, הבין שהאירוע שהתרחש בשווייץ בצהרי יום השישי האחרון בעצם רחוק מלהיות הישג לדיפלומטיה הישראלית. למעשה, הייתה זו פתיחה, סמלית ומהדהדת, לשלב החדש אליו אנו נכנסים. את מה שלא עשו עשרות דיונים על החרמה בפורומים אקדמאיים כאלה ואחרים, עשתה ישיבה אחת של הנהלת ענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם. ישראל אומנם לא הושעתה בינתיים, וחלום העלייה הראשונה לטורניר היורו ב-2016 עודו בחיים, אך 165 המצביעים שתמכו בהקמת ועדה שתפקח על מילויי הדרישות הפלסטיניות (לעומת 18 מתנגדים) המחישו שהעתיד כבר כאן. קונגרס פיפ"א הרי אינו הפורום היחיד שבו לא מוקנית לאמריקאים זכות וטו אוטומטית, ושמחליטים בו על נושאים היקרים ללבם של הישראלים.

ג'יבריל רג'וב עצמו (שב-2001 צה"ל הפציץ את ביתו בשלושה פגזי טנק) חבוש בכובעים נוספים ברשות הפלסטינית. מלבד ראש ההתאחדות לכדורגל, הוא מכהן גם כיו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני. זירה זו, שנודעה בעבר כבמה להתגוששויות פוליטיות וחרמות, עשויה לגרום בקרוב לדיפלומטים ישראלים להזיע לא פחות מאשר הספורטאים. הדרגים המקצועיים במשרד החוץ כבר מבינים את זה. מה חבל שאת המדיניות מתווים אישים אחרים, כאלה המחשיבים יותר את קולות המצביעים בפריימריז המפלגתי ופחות את המסרים הבינלאומיים. על כתפיהם של הפוליטיקאים הללו מוטלת האחריות על התקרבותו הגוברת והולכת של הרגע שבו מהלכים אלו יבודדו את ישראל, לא רק ברמת ההצהרות, אלא גם מעשית.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles