דילוג לתוכן העיקרי

מלחמת עולם דיפלומטית

סירובה של ישראל לקיים דיאלוג כלשהו עם הממשל האמריקאי לקראת הסכם הגרעין המתגבש בין איראן למעצמות – מתואם עם סעודיה. בוושינגטון אובדי עצות, ובסביבת נתניהו מסבירים כי אין בכוונתו "להכשיר את השרץ".
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu attends the weekly cabinet meeting at his office in Jerusalem May 10, 2015.   REUTERS/Sebastian Scheiner/Pool      TPX IMAGES OF THE DAY      - RTX1CAT6

המאמר הקודם שפורסם כאן השבוע [12 במאי], בו תוארה מציאות נדירה במסגרתה מסרב בנימין נתניהו להיכנס לדיאלוג כלשהו מול הממשל האמריקאי על מנת לקבל "חבילת פיצוי" נדיבה ואולי חסרת תקדים כתוצאה מההסכם המתגבש בין איראן למעצמות, משך תגובות רבות; לא רק משתי הבירות הרלוונטיות (ירושלים ו-וושינגטון), אלא מהמערכת הבינלאומית כולה, ובעיקר באירופה ובמזרח התיכון.

נכון להיום, גורמים דיפלומטיים רמי דרג סבורים כי ישראל מתואמת בצעדה זה עם סעודיה, שהודיעה השבוע שהמלך סלמן יחרים את הפסגה שתכנן הנשיא אובמה לקיים בקמפ-דייוויד [14 במאי], אליה הוזמנו כל בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ, פסגה שתוכננה לעסוק אף היא בהשלכות המשא ומתן עם איראן ומרוץ הגרעין המתפתח במזרח התיכון. "זה לא מקרי שהישראלים מסרבים להיכנס לדין ודברים עם האמריקאים, כשבמקביל מלך סעודיה מבצע מהלך פומבי משפיל ואומר 'לא' לנשיא ארה"ב", אמר לי השבוע גורם דיפלומטי אירופי רם דרג, "ישראל פועלת נגד ההסכם בכל הזירות, לא רק בקונגרס האמריקאי, אלא גם במפרץ. המהלך הישראלי מחזק את המהלך הסעודי, ולהיפך".

במילים אחרות: ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת עולם דיפלומטית (חשאית בחלקה) נגד ארה"ב. במלחמה הזו, דווקא ישראל היא זו הנוהגת כאילו היא מעצמה.

האמריקאים אובדי עצות. הם נואשו מלהבין את מערכת השיקולים של נתניהו, את רציונל פעולתו והוא הפך, מבחינתם, לאניגמה בלתי מפוענחת. לתפיסתם של האמריקאים, נתניהו עומד לצאת קירח מכאן ומכאן, להפסיד בכל העולמות ולפספס הזדמנות גדולה לשדרוג אסטרטגי. הרי ברור, חושבים האמריקאים לעצמם, שנתניהו יודע, שאם יושג ההסכם עם איראן – הנשיא יעביר אותו בקונגרס. אין לנתניהו סיכוי לייצר רוב של שני שלישים בסנאט ובבית הנבחרים כדי לבלום את ההסכם הזה.

"המעורבות של נתניהו בפוליטיקה הפנימית האמריקאית, הנאום שנשא בפני שני בתי הקונגרס [3 במארס] תוך כדי עימות חסר תקדים מול הנשיא, כל אלה דווקא הועילו למחנה של אובמה בכך שליכדו את המיעוט הדמוקרטי", אמר לי השבוע גורם בוושינגטון הבקי במתרחש על הגבעה, "ולכן, מה שנותר לנתניהו לעשות כעת זה לנסות ולהוון את המצב לטובת השגת כמה שיותר נכסים אסטרטגיים למען הביטחון הלאומי של ישראל. זה צריך לקרות עכשיו, צריך להכות על הברזל בעודו חם, אבל נתניהו מתנהג כמי שמתעלם מכל ה'הבלים' הללו ויודע משהו שכל האחרים לא יודעים".

בסביבת נתניהו יש מי שמנדב הסברים: "הליכה למשא ומתן על חבילת פיצוי עכשיו מול הממשל האמריקאי", אומר גורם מדיני ישראלי בכיר, "תהווה למעשה 'הכשרת השרץ', סוג של הסכמה ישראלית, אפילו בשתיקה, עם ההסכם הנרקם מול האיראנים. מעשה כזה", אומר הגורם, "פסול מבחינה מוסרית על ידי נתניהו, שנשבע ללחום במה שהוא מכנה 'טרגדיה היסטורית' בכל כוחו, עד הרגע האחרון, ואולי גם אחריו. הוא לא יהיה חתום בצורה כלשהי על ההסכם הזה, לא במעשה ולא במחדל. עובדה שלא רק נתניהו נוהג כך, אלא גם כמה מבעלות בריתה החשובות של ארה"ב באזור", הוסיף הגורם.

אישיות ישראלית ביטחונית בכירה מאוד, בתחום המודיעין, השתתפה לפני כמה חודשים ב"משחק מלחמה" שהתקיים באחד ממכוני החשיבה הגדולים בארה"ב. המשחק דימה תרחישים שונים במשא ומתן בין המעצמות לאיראן, תוך תרגול שיטות פעולה שונות ואף אפשרות של התדרדרות מתוחה לקראת עימות צבאי. האישיות הישראלית לא נטלה חלק במשחק עצמו, אבל כשנשאלה לדעתה, אמרה את הדברים הבאים (לא מדובר בציטוט מדויק): אי אפשר לגשת למשא ומתן גורלי כזה מול האיראנים בלי מקל. המעצמות, ובעיקר ארה"ב, משחקות רק עם גזר. תארו לעצמכם, שלילה אחד פוגע טיל טומהוק לא מזוהה במפעל לייצור צנטריפוגות באיראן, אחרי וידוא מוקדם שהמקום נטוש במהלך הלילה ולא יהיו נפגעים בנפש. סתם ככה, באמצע הלילה, יושמד אתר תשתית רגיש הקשור לתכנית הגרעין האיראנית, ואף אחד לא ייקח על המעשה הזה אחריות ברורה. מה לדעתכם זה יעשה למשא ומתן עם האיראנים? מה זה יעשה לגמישות האיראנית?

לדברי האישיות הישראלית הבכירה, ארה"ב ניגשה למשא ומתן עם איראן כמו מדינת חסות, ולא כמו מעצמה, בעוד איראן נוהגת בביטחון עצמי של מעצמה שאינה מוטרדת מהשלכות מעשיה.

בשיחה פרטית עם אל-מוניטור הוסיף הגורם הישראלי: "אחרי כל סבב שיחות מול איראן, חזרו האמריקאים הביתה ופתחו במאמץ נואש להגמשות נוספות בעמדתם, חשבו על פתרונות יצירתיים, ויתרו פה ושם וניסו לייצר סוכריות חדשות שיוצגו בפני האיראנים. מה איראן עשתה אחרי כל סבב שיחות? שום דבר. הם חזרו הביתה ולא עשו כלום, ולא זזו בעמדותיהם ולא היו מוטרדים. ככה אי אפשר לנהל משא ומתן. העובדה הבולטת ביותר היא שהאיראנים השעו את התכנית הצבאית שלהם ב-2003, כשחיילים אמריקאים פלשו לעיראק השכנה. אף אחד לא דוחק בארה"ב לפלוש לשום מקום, אבל אין ספק שאיראן מעריכה כוח ומבינה כוח. העובדה שהם יודעים, משוכנעים ובטוחים שאין לארה"ב אופציה צבאית ואין לה מוצא למעט השגת הסכם, משחקת לטובת איראן", אמר.

בין הצד הישראלי-סעודי לבין האמריקאים פעורה כעת תהום עמוקה וכמעט בלתי ניתנת לגישור. האמריקאים דבקים בעמדתם: אין להסכם עם איראן שום אופציה אחרת כרגע. זה המצב הקיים, צריך למצות את יתרונותיו ולמזער את חסרונותיו. אם יושג הסכם, הנשיא יאשר אותו בקונגרס; וגם אם לא, אי אפשר יהיה למנוע אותו כי לא יהיה רוב של שני שליש נגדו. לכן, הדבר ההגיוני ביותר שנתניהו יכול לעשות עכשיו למען הביטחון הלאומי של ישראל הוא להיכנס להידברות מול הממשל. לא נדרוש ממנו להכשיר את ההסכם או להתבטא למענו. כל מה שהוא יידרש לעשות זה למתן את פעילותו בקונגרס נגד ההסכם, וזהו. בסיטואציה הנוכחית יש חלון של רצון טוב בממשל האמריקאי, שיאפשר לישראל להשיג הישגים משמעותיים מאוד בכל הקשור לביטחון הלאומי שלה. אפשר יהיה לקיים דיון על היום שאחרי, על סיוע ביטחוני וצבאי, על דפוסי תגובה למקרים של הפרת ההסכם על ידי איראן, על תגובה ישראלית, על התנאים להחמרת הסנקציות על ידי ארה"ב ועל מדיניות משותפת ותגובה להמשך פרובוקציות של איראן במזרח התיכון בכלל, ובמדינות המשיקות לישראל בפרט.

על כל אלה, כאמור, מוותר נתניהו בהינף יד מזלזלת. כרגע, הוא לא סופר את אובמה. יכול להיות שוויתר לחלוטין על הנשיא והוא סופר לעצמו את החודשים שנותרו לו בבית הלבן, עד הגעת יורשו. כך או אחרת, בוושינגטון משוכנעים שלא מדובר בתגובה רציונלית, אלא רגשית, אולי אפילו פסיכולוגית.

בינתיים, נערך נתניהו לצונאמי מדיני משודרג שיונחת על ישראל מיד עם השבעת ממשלתו החדשה. הניצנים הראשונים כבר כאן ונתניהו קיבל בימים האחרונים אינפורמציה על ההתלבטות בוושינגטון אם לחדש את יוזמת השלום במלוא הכוח, להסתפק בהחלטת מועצת הביטחון (ללא וטו) או לנטוש את הסיפור כולו ולהרים ידיים. נתניהו, מבחינתו, יעשה ככל שביכולתו כדי שהאמריקאים ירימו ידיים.

גורם אמריקאי בוושינגטון אמר לי השבוע שלפחות כרגע, הסימנים מורים כי אובמה רחוק מהרמת ידיים כלשהי. "עוד יש לו זמן, קרוב לשנתיים, והוא לא ויתר על העניין הפלסטיני", אמר הגורם, "יכול להיות שגם מהבחינה הזו, עדיף לביבי להיכנס להדברות עם הממשל עכשיו, מאשר לקבל על הראש יוזמות מדיניות לא רצויות אחר כך".

More from Ben Caspit

Recommended Articles