הבחירות לכנסת ה-20 הרחיקו את ''האופק המדיני'' - זה שהפוליטיקאים שלנו כל כך אוהבים לדבר עליו. זה שכדרכו של אופק, נדמה כי ככל שמתקרבים אליו הוא הולך ומתרחק. לעומת זאת, האופק הפוליטי - זה שהפוליטיקאים אוהבים לעסוק בו – נעשה קרוב ומוחשי.
המסר הבולט של הבחירות האחרונות ושל הממשלה שתקום בעקבותיהן הוא ש"ישראלי טוב'' הוא יהודי-שמרני-ימני-סטרייט-שונא ערבים. כל השאר הם ''סמולנים'' הזויים במקרה הטוב, ובמקרה הרע בוגדים נקלים. קהל היעד הנוח ביותר לקלוט מסרים מעין אלה - גלויים או סמויים - הוא תלמידי בתי הספר. ילדי ישראל הם מאגר הקולות העתידי הגדול של השלטון. המערכת שאחראית על עיצוב תפיסת עולמם הערכית והפוליטית עומדת להימסר לידיו של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, סוכן המכירות המוכשר והמסוכן ביותר של הציונות האורתודוקסית-המונוליטית. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, השליטה בתרבות הישראלית תופקד בידי איילת שקד, חברתו להנהגת המהדורה המוקצנת של המפד"ל. נראה כי החלטתו של אביגדור ליברמן להעביר את "ישראל ביתנו" משולחן הממשלה לספסלי האופוזיציה פינתה אמנם את תיק החוץ. אבל בעצם, ל"בית היהודי" עדיף שבעתיים להשתלט על משרדי החינוך והתרבות.
על אף שהמחנה שמייצגת מפלגת הבית היהודי מונה לא יותר מעשרה אחוזים מאזרחי המדינה, מנהיגיו שואפים להנחיל את ערכיו המזוקקים לכלל ילדי ישראל. במצע המפלגה נכתב כי ''המשימה הדחופה ביותר שלנו היא הקמת יחידה לחינוך יהודי-ציוני בבתי ספר הממלכתיים במדינת ישראל... הבית היהודי יוביל תוכנית לאומית לזהות יהודית ציונית אשר תקיף את כל התלמידים מכיתה א' עד כיתה י"ב.'' דמוקרטיה? הבלים של גויים. חינוך לשלום ? הזיות של שמאלנים. זכויות אדם? בזבוז זמן.
למעשה, בנט לא המתין עד שתיק החינוך ייפול לידיו (השר השמיני בתוך עשור) כדי להפיץ את תורתו בקרב תלמידי הזרם הממלכתי. זמן קצר אחרי כניסתו לממשלה היוצאת, הוא הקים את מינהלת הזהות היהודית ודאג להזרים אליה תקציבים ממשלתיים נדיבים. בראש הגוף החדש העמיד בנט את מקורבו, תא"ל (מיל') אביחי רונצקי, שהיה לפני כן ראש ישיבת איתמר - התנחלות הנחשבת לאחד המעוזים של הימין המתנחלי הקיצוני ביותר. רונצקי הביא עמו ניסיון עשיר באינדוקטרינציה דתית-לאומנית. זה היה עיקר עיסוקו בתקופה שבה שימש הרב הצבאי הראשי של צה"ל (2006 עד 2010). עיקר הפעילות שלו ברבנות הצבאית הייתה בתחום זה בדיוק - הנחלת ערכים יהודיים לחיילי צה"ל.
"כדי לנצח את האויבים שלנו, שזאת מטרת הצבא, אמר פעם רונצקי ''צריך פחות פלורליזם ויותר תודעה יהודית.'' קצין חינוך ראשי התלונן בשעתו כי ''קיום הוראת הרב הצבאי הראשי עלולה לבוא על חשבון תכנים אחרים, כגון הדמוקרטיה הישראלית, רוח צה"ל ומורשת קרב, שהם מרכיבי חובה בתכנית החינוך.'' קצינים בכירים אמרו שפעילות הרבנות הצבאית ''פוגעת במרקם העדין של יחסי חילוניים ודתיים בצה"ל ",וכי ''בחלק מהמקרים מדובר בשטיפת מוח דתית ובעקיפין גם פוליטית.'' יש להניח שרונצקי ימלא תפקיד מרכזי בעיצוב החינוך היהודי גם תחת שרביטו של שר החינוך בנט.
כדי להבין את ממדי השינוי התודעתי שחל בהנהגה הציונית-הדתית, כדאי לחזור 21 שנה אחורה, להחלטתו של ראש המפד"ל ושר החינוך אז, זבולון המר, למנות ועדה בראשות הפרופסור עליזה שנהר החילונית לבדיקת מצב לימודי היהדות בחינוך הממלכתי הכללי. הוועדה המליצה לאמץ גישה פלורליסטית ולעודד את המורים והתלמידים לקיים דיון ביקורתי ולהתמודד עם מחלוקות בתפיסת היהדות בדרך דמוקרטית וסובלנית. ''אני לא משוכנעת שזה יהיה העיקרון שינחה את שר החינוך החדש,'' אמרה אתמול שנהר לאל-מוניטור, תוך שהיא מקפידה על ניסוחים דיפלומטיים. ''אני מניחה שבנט יחזק גישה אחת בלבד - את הגישה הנשענת באופן בלעדי על הסמכות ההלכתית.'' כך בדיוק הוא נוהג היום לגבי מינהלת הזהות היהודית. אין לו שום סיבה לשנות ממנהגו זה.
שנהר מדגישה כי ''בנט אינו הפוליטיקאי הראשון שמטפטף את השקפת עולמו הימנית למוחם של תלמידי בתי הספר, ומסנן מהם מסרים ליברליים.'' היא מציינת לטובה את יוסי שריד, שר החינוך היחיד ששילב את לימודי היהדות עם לימודי הדמוקרטיה. לימור לבנת, למשל, הביאה את תוכנית הלימוד 'מאה מושגים ביהדות, ציונות ודמוקרטיה' – גישה הפוכה ממש לוועדת שנהר. שי פירון תכנן למנות רבני בתי ספר, כולם כמובן אורתודוקסיים. זאת אף זאת, לדבריה, הבנות הדתיות ב''שירות הלאומי'' מציעות לתלמידים החילונים את התפיסות האורתודוקסיות שספגו בבית.
תיק התרבות, שהיה במשך שנים חלק בלתי נפרד ממשרד החינוך והתרבות, מיועד אף הוא לבית היהודי. על תרומתה של שרת התרבות שבדרך, איילת שקד, לחופש הביטוי, לפלורליזם ולסובלנות אפשר ללמוד מפעילותה במסגרת "תנועת "ישראל שלי" וכחברת הכנסת הקודמת. כך למשל, היא דרשה להחרים אמנים שסירבו להופיע על במת היכל התרבות בהתנחלות אריאל. אחר כך קראה לבטל את אירועי פסטיבל סרטי הנכבה, בטענה שהוא פוגע באופייה של מדינת ישראל והמפעל הציוני. לקינוח, שקד תבעה לשלול מהסופר והעיתונאי יגאל סרנה את פרס היצירה לסופרים ומשוררים, בגלל שכתב בפייסבוק דברים שלא היו לטעמה.
מדורי הכלכלה עוסקים בימים האחרונים בתוכנית להטלת מס ירושה על משפחות עשירות. מעטים מגלים עניין בירושה החינוכית-התרבותית הדלה שהממשלה ה-34 עתידה להשאיר לדור הבא. זה הדור שממנו ייצאו הבוחרים והנבחרים הבאים של מדינת היהודים, אשר הבטיחה להיות אור לגויים.