דילוג לתוכן העיקרי

ראש מועצת סכנין: הריסת הבתים של ערביי ישראל עלולה להבעיר את השטח

בעקבות הריסת בתים שנבנו באופן לא חוקי ביישובים ערביים מזהיר מאזן גנאים: "חלק גדול מחבריי רוצים להכריז על שביתה כללית של כל היישובים הערביים. אי אפשר להמשיך ככה. את הזעם על המצוקה אנחנו סופגים יום-יום".
Israeli police officers stand guard as a house belonging to Palestinians is being demolished in the East Jerusalem neighbourhood of Beit Hanina October 29, 2013. A statement from the Jerusalem Municipality said there was a court order for the demolition of the house, which was built without a permit. REUTERS/Ammar Awad (JERUSALEM - Tags: POLITICS BUSINESS CONSTRUCTION) - RTX14SGL

כמה שעות אחרי שרשויות האכיפה הרסו את ביתו של טארק חביב בכפר כנא [12 באפריל], שנבנה ללא היתרים, הגיעו חבריו ושכניו של טארק לסייע לו לבנות את הבית מחדש. תוך כשעה הוקמו היסודות והקומה הראשונה הייתה מוכנה. "לא נצא מפה מאדמותינו אפילו על גופותינו. מגיע לנו לחיות כמו בני אדם", אמר חביב לעיתונאים שהגיעו לכפר כנא לסקר את הריסות הבית ואת הזעם של תושבי הכפר. הם מוחים על היד הקשה שמדינת ישראל נוקטת נגד ערביי ישראל בכל הקשור למצוקת הדיור ולבנייה הלא חוקית ביישובים.

יממה לאחר ההריסות בכפר כנא, הופיעו דחפורים בכפר דהמש ליד לוד כדי להרוס מבנים לא חוקיים של משפחת עסאף. ווליד עסאף, אחד מבעלי הבתים שנהרסו, אמר לעיתונאים: "מי שמכיר את הסיפור של דהמש יודע שאנחנו עושים הכול כדי לקבל הכרה, מעמד ואישור לבנות בית. הגענו עד בית המשפט העליון. הם הרסו היום, אבל אני לא מתייאש. לא נעזוב. זו האדמה שלנו, כאן נולדנו וכאן נמות".

יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל, מאזן גנאים, שמכהן גם כראש עיריית סכנין, מזהיר שמצוקת הדיור והריסת הבתים עלולים להבעיר את השטח ולגרום לקרע גדול. "הבעיה היא שצעירים אינם יכולים להתחתן ולהקים משפחה, כי אין להם שום סיכוי להקים בית בכפר או ביישוב שבו הם גרים", הוא אומר. "אנחנו מדברים על המתנה של שמונה עד עשר שנים לקבלת היתרי בנייה וכלום לא קורה, בסוף הצעירים בייאושם נאלצים לבנות באופן לא חוקי, כי נמאס להם. ואחרי שהשקיעו את כספם בבניית קורת גג - מגיעים הדחפורים עם כוחות משטרה להרוס את הבית ולזרוק אותם לרחוב".

מצוקת הדיור בישראל היא בעיה לאומית. גם זוגות צעירים יהודים אינם מסוגלים היום לרכוש דירה. אולם מצוקתם של זוגות צעירים במגזר הערבי במידה רבה קשה יותר. כאן לא רק מדובר על מחירי דיור שהאמירו ואינם ברי השגה, אלא גם על ערעור וזעזוע של כל התא החמולתי המשפחתי. צעירים יהודים יכולים עקרונית לצאת ולרכוש או לשכור בית ביישוביי פריפריה. האפשרות הזו כמעט שאינה קיימת בקרב ערביי ישראל.

ביישובים הערביים יש מחסור גדול של אדמות שנובע כנראה בעיקרו מסיבות ביורוקרטיות ולאומיות, ובצידן גם בגלל המבנה החברתי-משפחתי של המגזר הערבי, אשר מעצים את המצוקה.

לפי טענות של ערביי ישראל, המדינה נוקטת מולם יד קשה במתן אישורי בנייה ובסחבת מכוונת.

האופי המסורתי הייחודי של המגזר מביא לכך שבנייה לגובה של בנייני דירות מגורים כמעט ואינה קיימת בישובים הערבים. הזוגות צעירים מבקשים לרוב להקים יחידת דיור משלהם, סמוך לבתי הוריהם, על אדמה בכפר - קרקע אשר במקרים רבים היא אדמתה הרשומה בטאבו של המשפחה. אך את אישורי הבנייה על אדמתם הם לעיתים תכופות לא זוכים לקבל.

לייסורים הביורוקרטיים נוסף גם מוטיב חברתי אשר הופך את סוגיית הדיור למשבר חיים של דור שלם. "ללא קורת גג ובית להקים משפחה, אין בכלל מה לדבר על חתונה", אומר גנאים. "אני באופן אישי יכול להגיד שיש לי בני דודים בני 38 ו-40. האדמה שלהם נמצאת בתחום השיפוט משגב, ואין להם שום סיכוי לבנות. אצלנו, אם אין לך בית אף אחד לא רוצה לחתן את בתו עם אדם מחוסר דיור. וכך המשבר הופך למשבר כפול. אדם צעיר ביישובים הערביים לא רק נותר מחוסר דיור, אלא גם נאלץ להישאר רווק. אצלנו, אנשים שאין להם אדמה פרטית לא בונים. הבנייה לגובה היא דבר לא מקובל. אבל זה לא רק ענין אישי ומסורתי. גם החברות (הקבלניות ש.א.) לא בונות דירות מגורים. אני אתן דוגמה מהיישוב שלי, סכנין. יש לנו מאות דונמים של אדמה פרטית של תושבים. ב-1982 הוקמה מועצה מקומית משגב על אדמות פרטיות של סכנין, ולא הצלחנו לקבל אפילו 100 דונם לבנייה. במועצה המקומית משגב יש היום 22 אלף תושבים ובסכנין יש 30 אלף תושבים. אנחנו שולטים על 9,500 דונם, והם על 190 אלף דונם. רוב האדמות הן של סכנין, עראבה, דיר חנא ועילבון. כשאתה רוצה להתפתח הם אומרים לנו - תבנו לגובה. אבל להכין תוכניות מתאר ואישורים לוקח בין שמונה לעשר שנים. אז מה אני יכול להגיד לצעירים שרוצים להתחתן ולהקים משפחה, תבוא עוד עשר שנים ונדבר?"

גנאים מספר כי בינתיים אין לו שום פתרון. "ידיהם של כל ראשי הרשויות כבולות", הוא אומר. "צעירים באים אלינו ואומרים 'אני לא מכיר את ראש הממשלה, שר הפנים או שר האוצר. אתה ראש המועצה וראש העיר - ואתה צריך לתת לנו תשובות ולספק את האדמה. אבל אני מוגבל בוועדות התכנון השונות ואין לי כסף לתכנון".

שאלתי את גנאים אם לדעתו מדובר במדיניות מכוונת. "תגיד לי אתה, איך אני יכול לחשוב אחרת?" הוא ענה. "תן לי סיבה אחת לחשוב שזה לא מכוון נגד האוכלוסייה הערבית, ושבאמת מישהו עושה משהו לפתור את מצוקת הדיור של צעירים ערביים. משרד השיכון הוציא אצלי בסכנין מכרז לבניית שכונה לזוגות צעירים. המדינה מכרה אדמת מנהל לקבלנים, ולמחרת הקבלנים מכרו את האדמה שרכשו לעמותה אחרת סביב 1,500 שקל למטר אדמה, כלומר מיליון וחצי שקל לדונם אדמה. כך, בלי פיקוח ובלי אכיפה הלכה השכונה שתוכננה והמחירים יהיו בהתאם. חלק גדול מחבריי רוצים להכריז על שביתה כללית של כל היישובים הערביים במדינת ישראל. אי אפשר להמשיך ככה. את הזעם על המצוקה אנחנו סופגים יום יום".

More from Shlomi Eldar