דילוג לתוכן העיקרי

תנועת שפתיים אדומות ועקבים גבוהים

פמלה שראבייה, בעלת דוקטורט במדעי הדתות, משוחחת עם אל-מוניטור על הלהט המקצועי שלה ועל והצעדים שנקטה כל חייה כדי לשנות את נקודת מבטם של גברים כלפי נשים במקום העבודה
redlipshighheels.jpg

אל תתנו לחיוך של פמלה שראבייה להטעות אתכם. המוח המרשים שמאחורי החזות השרמנטית הותיר את אותותיו לצמיתות על התנועה לזכויות נשים בלבנון ומעבר אליה. האישה הלבנונית-קנדית הזאת גדלה בעתות מלחמה, מה שהביא אותה לחשיבה עמוקה על זכויות אדם והשפעת הדת על החברה. כיום משמשת הפעילה החברתית בעלת ההישגים הזו כפרופסור וחוקרת בדובאי.

מלחמת האזרחים בלבנון השפיעה עמוקות על שראבייה, אשר הפכה לפעילה למען שלום כבר בגיל 18. העניין שלה באמנויות, בהיסטוריה ובדתות הוביל אותה ללימודים באקדמיה הלבנונית לאמנויות. לאחר מכן הצטרפה לארוסה במונטריאל, קנדה, שם סיימה תואר שני בתיאולוגיה, דתות ותרבויות, ועשתה דוקטורט במדעי הדתות. לאחר מכן התקבלה לשתי משרות מחקר במסגרת לימודי פוסט דוקטורט.

"ההתעניינות העיקרית שלי היא עדיין ביחסים שבין דת, פוליטיקה ומגזריות, נעורים, זיכרונות מלחמה והשכנת שלום, פמיניזם, ריפוי באמנות, דיאלוג בין-דתי ובין-תרבותי, ועוד", היא מספרת לאל-מוניטור.

שראבייה, פעילה נמרצת, זכתה בפרסי הוקרה על אקטיביזם חברתי, מצוינות אקדמית ופרסומים מקצועיים והייתה מעורבת בארגונים שונים למען שלום, זכויות אדם וזכויות נשים. תקופה מסוימת לימדה באוניברסיטת מונטריאל, ובו בזמן ערכה מחקרים ופרסמה ספרים ומאמרים. אחרי שכתבה בלוג על פלישת ישראל לדרום לבנון ב-2006, שראבייה ובעלה נמר ניקולס באדין עברו ללבנון להקים משפחה. בתם, ג'אנה, נולדה ב-2007. שראבייה שבה ללמד -  באוניברסיטת סיינט ג'וסף, באוניברסיטת נטרה דאם ובאוניברסיטת הולי ספיריט (הרוח הקדושה) בהר הלבנון, ובו בזמן המשיכה במחקר ואקטיביזם.

אחד מהישגיה הוא בלוג בשם "שפתיים אדומות עקבים גבוהים", שאותו ייסדה ב-2012 ובו היא מפגישה בין אנשים מרקע אתני, דתי, תרבותי, סוציו-אקונומי ופוליטי שונה. אקדמאים, עורכי דין, פסיכולוגים, אמנים, אנשי חינוך, נשות עסקים ועקרות בית, סטודנטים, גברים ונשים, עובדי המגזר הפרטי והציבורי – כולם מוזמנים לפרסם בבלוג בצרפתית, ערבית ואנגלית.

שראבייה כתבה כי הבלוג "מושך את תשומת הלב לפה, ולאחר מכן לקול שיוצא ממנו – קול שדוכא במשך זמן רב אשר מהדהד בעוצמה ובטונים ברורים בעודו מציב שאלות לגבי אידיאולוגיה ותרבות, אמונות ופרקטיקה פטריארכלית, ודורש את הזכויות החברתיות והפוליטיות שחסרות לנשים במרבית מדינות דרום-מערב אסיה והמזרח התיכון.

"החברים בתנועת שפתיים אדומות ועקבים גבוהים לא בהכרח צובעות שפתיים באדום ונועלים נעלי עקב", היא אומרת. "הסיסמה שלנו היא גיוון בפמיניזם ובגישות לזכויות אדם. אנחנו מזמינים אנשים 'להיפטר' מהידע המסורתי שלהם על נשים ויחסי אנוש במזרח התיכון". המטרות העיקריות של הבלוג והקהילה האלה הן להעלות מודעות ולהעצים באמצעות דקונסטרוקציה של איסורים חברתיים (טבואים), דעות קדומות וסטריאוטיפים.

שראבייה מוסיפה ומסבירה: "הבלוג ועמוד הפייסבוק הם מרחבים שבהם בני אדם עוסקים בכתיבה, קריאה והערות תוכן, מתוך נקודות מבט ומחויבויות שונות, על מנת לאפשר דו-שיח ושותפות שיגשרו על מחלוקות". גברים מוזמנים להצטרף לקהילה. על פי שראבייה, "גבריות אינה בהכרח קשורה לפטריארכיה, כשם שנשיות אינה קשורה בהכרח לפמיניזם ונשים אינן היחידות שמתוסכלות משנאת הנשים הממוסדת בחברה שלנו".

הרעיון שבבסיס "שפתיים אדומות עקבים גבוהים" הוא חלק מפילוסופיה רחבה יותר ששארבייה מיישמת בחיי היום-יום, לרבות בהוראה שלה. "אני רוצה לייצר אחידות מסוימת במגוון הזהויות בכיתה שלי, עם הקולגות שלי, באירועים שאני מארגנת או שבהם אני משתתפת, ובספרים ומאמרים שאני כותבת ומפרסמת", היא מסבירה לאל-מוניטור.

לימוד והוראה הם עבורה אמצעים במאבק למען חברה טובה יותר. "בחרתי ללמוד וללמד על דתות משום שגדלתי בסביבה שבה לדת היה תפקיד חשוב בעיצוב דעות וזהויות", אמרה. "רציתי להבין את חלקן של דתות במלחמה, לחפש את תרומתן לשלום, לפרק תפישות מוטעות לגבי דתות, ואז לחלוק את התשוקה שלי לנושא עם התלמידים שלי. אני מאמינה שלימוד נרחב של דתות באמצעות גישות שונות עוזר לנו לפתח אמפתיה וכבוד כלפי דעות של אחרים".

המעורבות של שראבייה בפמיניזם העמיקה כשחזרה ללבנון ב-2006 וחוותה אפליה אך ורק בשל היותה "אישה במרחב הציבורי," לטענתה.

"למרבע הצער, אין חוקים שמבטיחים הגנה לנשים מפני אפליה על בסיס מגדרי במקום העבודה, למשל, כמו הטרדה מינית, מניעת קידום, הבדלים בתארים ושכר בין גברים לנשים באותו מעמד בכיר ועם אחריות שווה."

הריון, תהליכי קבלה לעבודה, לבוש, הופעה, דת ומשפחה – כל אלה הם משוכות המונעות מנשים לפתח קריירות. במהלך שנותיה בהוראת מדעי הדת ותיאולוגיה בלבנון, שראבייה עצמה נתקלה בבעיות אלה. וכך הסבירה: "לפעמים לא מקבלים אישה למשרה מסוימת אך ורק משום שהיא אישה ולכן חסרת כישורים שכליים או רוחניים, למשל בהפקה והפצה של ידע דתי או בניהול עניינים קדושים, או בגלל שהמעסיק מאמין שנשים צריכות רק לטפל במשפחות ובמשק הבית שלהן".

שראבייה מודה שהיא מתעצבת מתופעה זו ואומרת: "אפליה כלפי נשים עובדות נמשכת, במיוחד כשמדובר בנשים מוכשרות ובעלות יכולות של מנהיגות". אבל במקום לשקוע בעצב, שראבייה משתדלת להיות חזקה ולהתמודד עם האתגרים. "אני מאמינה שאם אנחנו רוצות לגדול, לפרוח ולשגשג, באופן אישי וכאומה, עלינו להתמודד תחילה החלקים הפחות נעימים, להתמודד עם הפחדים שלנו, כגון הפחד מפני כישלון", היא טוענת. "זה כמו לרכוב על אופניים ברחובות ביירות. זה כרוך בנפילות וחבורות, אבל את קמה, אם את עדיין בחיים, מנקה את עצמך וממשיכה בדרך".

ב-2013 נכללה שראבייה ברשימה של 100 מנהיגות שאותה חיבר ארגון  SMART Center and Women in Front organization , בזכות פעילות הסינגור הפמיניסטי שלה והוענקה לה הוקרה כאחת ממאה הנשים המשפיעות בלבנון.

ב-2014 לקחה על עצמה שראבייה משרה מלאה באוניברסיטה האמריקאית בדובאי בחוג ללימודי מזרח תיכון. היא חלקה עימנו את תחושותיה לגבי "הפריחה התרבותית והדו-קיום בקרב מאות זהויות אתניות ודתיות, וכן את החדשנות", אבל הדגישה יותר מכל ש"נשות האמירויות הגיעו להישגים עצומים במהלך כמה עשרות שנים, וישנן דוגמאות רבות של נשים בתפקידי מפתח במוסדות ציבוריים ופרטיים".

עוד ציינה כי "עדיין ניתן למצוא אפליה בכל הקשור למערכת החברתית-תרבותית, לפי חוקרות פמיניסטיות מקומיות, ומתנהלים דיונים מתמשכים לגבי חוק המעמד האישי, שלא לדבר על התפקידים הרבים שנשים ממלאות כאמהות, נשים ונשות קריירה". עוד אמרה ש"על אף הכל, נשים זכו להעצמה בתחום הפוליטי והכלכלי, וארגוני נשים נוטלים חלק מרכזי בשינוי תפישות בחברה לגבי נשים ובהגברת ההשתתפות שלהן בבנייתה והתפתחותה של החברה".