ממשלת ליכוד-עבודה – מתכון לקיפאון מדיני
ההיסטוריה הפוליטית בישראל מלמדת שני דברים: מפלגת העבודה מצטרפת לממשלה גם אם לפני הבחירות היא מצהירה שלא תעשה זאת, וממשלה רחבה של הליכוד והעבודה מכשילות הסכמים מדיניים, ולא מקדמות אותם.
על אף הביקורת החריפה שהוא הטיח על החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס האמריקאי [3 במארס], יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, הודף את כל הניסיונות לחלץ ממנו התחייבות להדיר את רגליו מממשלה בראשות הליכוד. הרצוג חוזר ומבטיח שהוא יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה, אך בשיחות שלא לייחוס עם אל-מוניטור הודו בסוף השבוע חברים במטה הבחירות של המחנה הציוני, כי הסיכוי ש-61 חברים מהכנסת ה-20 ימליצו בפני נשיא המדינה להטיל עליו את הרכבת הממשלה הוא נמוך עד אפסי.
אך נניח שברגע האחרון הרצוג יצהיר מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן שהוא יעדיף את ספסלי האופוזיציה על פני כורסאות עור הצבי סביב שולחן הממשלה - מה אפשר יהיה ללמוד מכך על מהלכיו למחרת ה-17 במארס? ההיסטוריה מעידה שדי מעט. לפני בחירות 2001 אמר אהוד ברק: "אנחנו לא נשב בממשלת טהרן-אסואן. הקיצוניות של מר שרון-ליברמן, כפי שהיא מתבטאת באמירותיהם, עושה את הממשלה הזו מסוכנת" (הכוונה היא לאיום לתקוף את מתקני הגרעין של איראן ואת סכר אסואן). אחרי הבחירות האלה העבודה הצטרפה לממשלת שרון. לפני בחירות 2003, יו"ר המפלגה עמרם מצנע אמר ש"אריאל שרון מוביל אותנו לאסון". כעבור פחות משנתיים, אחרי שמצנע הפסיד לשמעון פרס את ראשות המפלגה ועזב אותה, פרס הוביל את העבודה לתוך ממשלת שרון. היו"ר הבא אחריו, עמיר פרץ, התחייב לפני בחירות 2006: "לא אהיה בקואליציה עם ליברמן", אבל אחריהן ישב בממשלת אולמרט-ליברמן.
מזכ"ל המפלגה לשעבר, אופיר פינס, למד על בשרו הפוליטי את משמעותן של הבטחות בנוגע להצטרפות לממשלות ימין. פינס התמודד ב-2007 על ראשות מפלגת העבודה, אך כשל בסיבוב הראשון. בסיבוב השני הוא תמך באהוד ברק, לאחר שזה התחייב בפומבי לדחות הצעה להצטרף ככינור שני לממשלת ימין. בפריימריז של העבודה בדצמבר 2008 פינס הגיע למקום השני בין המתמודדים ברשימה הארצית ומוקם במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. כעבור שנה, בעוד ברק מכהן כשר הביטחון בממשלת נתניהו, פרש פינס מהחיים הפוליטיים באומרו: "מפלגת העבודה איבדה את דרכה ואין באפשרותי להמשיך ולהשפיע".
בשיחה שקיים בסוף השבוע עם אל-מוניטור, פינס לא הסתיר את חששו מכך שהרצוג ולבני יובילו את המחנה הציוני לזרועותיו של נתניהו. "מהיום הראשון הם מקפידים שלא לשרוף גשרים לנתניהו ואינם מפגינים ביטחון עצמי ביכולתם לנצח", אמר פינס, והוסיף מיד, "בעיניי, אין בגידה חמורה יותר בבוחרים מאשר הצטרפות לצד השני... אי אפשר לומר יום ולילה כמה ביבי מושחת, ואחר כך לשבת לצדו בממשלה. בגלל התנהגות כזו הציבור מדיר את רגליו מהפוליטיקה בכלל וממפלגת העבודה בפרט".
