הרקוויאם המזויף למדינת היהודים
במקום לספק לציבור הישראלי פרספקטיבה אלטרנטיבית, שקולה יותר והיסטרית פחות, יריביו של נתניהו הצטרפו למקהלה נגד ההסכם עם המתגבש איראן.
נאומו של נתניהו בפני שני בתי הקונגרס נקבע ל-3 במארס. לכאורה, עד סוף מארס יוכרע גורל המשא ומתן עם איראן - לוח זמנים שמצדיק נאום בעיתוי בעייתי בבית הנבחרים. רק לכאורה, מאחר שקרוב לוודאי שבמארס, וגם באפריל, במאי ואפילו עד סוף יוני, לא צפויה שום התפתחות שמצדיקה את הפיכתם של חברי הקונגרס האמריקאי ללהקת מעודדות באסיפת בחירות של הליכוד. יעידו על כך דבריה של דוברת מחלקת המדינה, ג'ן פסקי, בתדרוך היומי שלה ב-9 בפברואר: "המטרה שלנו היא להגיע עד סוף מארס להסכם על מסגרת מדינית". יחד עם זאת, היא ציינה כי "ההארכה היא עד סוף יוני". מדבריה של פסקי משתמע אם כן כי המעצמות שואפות אמנם לסיים את המו"מ עם איראן עד סוף מארס, אולם המועד הסופי הצפוי (נכון להיום) הינו סוף יוני. כבר היו דברים מעולם. בסבב וינה נקבע 1 במארס כתאריך היעד להסכם, בהמשך נדחה המועד ל-24 במארס, ועכשיו מדובר על סוף החודש.
אולם התאריך הקובע באמת הוא 17 במארס - מועד הבחירות בישראל. העלאתו של האיום האיראני לראש סדר היום, על ידי הופעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס, היא מתכון להעלאת מפלס המנדטים של הליכוד. אם המעצמות ואיראן בדרך להסכם, שהוגדר כ"הסכם רע" על ידי רוב הפוליטיקאים הישראלים - מימין, משמאל ומהמרכז – אז העם צריך מנהיג חזק ומנוסה כמו ביבי. רק הוא יכול לעצור את האיראנים תוך עקיפה פראית של מנהיג אמריקאי נאיבי. בשעת חירום, יאמרו תועמלני הליכוד, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה ראש ממשלה חדש, כזה שמאמין לערבים ופוחד מהאמריקאים.
