דילוג לתוכן העיקרי

ישראל השלימה עם שלטון חמאס בעזה

מתחת לרדאר השתנתה במערכת הביטחון הישראלית התפיסה לגבי עזה. מדיניות המצור ההדוקה פינתה את מקומה לגמישות במעבר בני אדם וסחורות כדי להקל על הפלסטינים לפתח את הכלכלה העזתית ובתקווה להימנע מהפיצוץ הבא.
Palestinians, hoping to cross into Egypt, climb a wall as policemen loyal to Hamas stand guard at the Rafah crossing between Egypt and the southern Gaza Strip January 20, 2015. Egyptian authorities opened Rafah crossing, Gaza's main window to the outside world, on Tuesday for three days, officials said. Egypt shut the crossing over violence with Islamist militants in Egypt's adjacent Sinai region last October. Since then, it opened the crossing partially and on a few occasions to allow thousands of Palestin

   בסיני מתנהלת מלחמה בין שלטונו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי לבין ארגון דאע"ש, שנודע בעבר בכינוי "אנסאר בית אל-מקדס", ומדובר במלחמת חורמה. סיסי יודע שאם לא יצליח להתגבר על גורמי הטרור הסוררים והקטלניים בסיני, זו תחילת הסוף של שלטונו. המצרים ביקשו וקיבלו מישראל אישור להפעיל נשק כבד ולהכניס כלי לחימה שאסור להם להכניס לסיני [בהתאם להסכם השלום], הטרוריסטים מצדם לא מתבטלים וקוטלים עשרות חיילים מצריים בפיגועים קשים. סיסי החליט למחוק את רפיח המצרית כדי לייצר אזור חיץ אטום לגמרי בין עזה לסיני, בית משפט מצרי הכריז השבוע [31 בינואר] על הזרוע הצבאית של חמאס כארגון טרור ונראה שכל זה עוד ימשיך להחמיר בשבועות ובחודשים הקרובים.

המאזן האסטרטגי באזור הוא כזה: ישראל מצפון, עזה בתווך, סיני של מצרים מדרום. עזה נצורה לגמרי מכל הכיוונים, אבל מזויינת עד שיניה ברקטות המאיימות על תל אביב ורוב שטחה של מדינת ישראל. דאע"ש, בינתיים, מקיזה את דמם של המצרים בסיני ולא נראית כמי שעומדת לוותר. כולם נגד כולם, אבל רק העזתים נצורים בסיר לחץ מבעבע שהפיצוצים שלו הולכים וגדלים עם השנים.

 "לא הצלחנו להבין", אומר גורם ישראלי צבאי בכיר, "איך יכול להיות שהעזתים לא מואסים בשלטון חמאס. איך הם מוכנים להמשיך לחיות במציאות כזאת". השאלה הזו, שמנוסחת כאן על ידי איש ביטחון ישראלי בכיר שמחובר להוויה הפלסטינית בכלל והעזתית בפרט, משותפת למערכת הביטחון הישראלית כולה. במהלך מבצע "צוק איתן" [יולי-אוגוסט 2014] היו כחצי מיליון אזרחים בעזה פליטים בכפיה שנאלצו לעזוב את בתיהם. עשרות אלפי עזתים איבדו את ביתם, שנחרב במהלך המבצע. בעזה נהרגו כ-2,200 בני אדם במבצע וכ-11,000 נפצעו, מתוכם נשים וילדים, חלק גדול מהם לא יוכל ללכת או לתפקד בכוחות עצמו לעולם.

 בנוסף לכל זאת, המשטר של חמאס הוא משטר דיקטטורי, מתנגדי חמאס מושלכים מקומות גבוהות או נורים בברכיהם כדי להשבית אותם לצמיתות. במהלך המבצע, חמאס פיזר בכוח ברוטלי הפגנות ספונטניות שהתארגנו נגדו בעזה. והנה, האבק התפזר, האש פסקה, והעסקים כרגיל. חמאס שולט בעזה שלטון ללא מצרים ואין פוצה פה ומצפצף מולו. איך זה יכול להיות, שואלים בישראל, למה העם לא מואס בשלטון חמאס?

"הם נלחמו בשבילנו", הסביר סוחר עזתי עשיר לגורם ישראלי בכיר בשבועות האחרונים, "גם מי שלא תומך בחמאס, לא יכול לצאת נגדם. אתם לא מבינים את חמאס", הדגיש העזתי, "הם לא נלחמו כדי לבנות לעצמם וילות או כדי להתעשר, העם מרגיש שחמאס נלחם בשבילו, לפרוץ את המצור, לקבל חומרי בנייה, לאפשר לסטודנטים לצאת ללמוד ולפועלים לצאת לעבוד. ברגע שהעם יודע שהשלטון נלחם עבור מטרות שחשובות לו, אין טעם להתנגד".

נכון, מרבית תשומת הלב מוקדשת כעת להתחממות הניכרת בחזית הצפונית, חילופי המהלומות בין ישראל לחיזבאללה, המשך מלחמת האזרחים בסוריה, המאמץ לבלימת דאע"ש, שממשיך לערוף ראשים, וכן הלאה. אבל אסור לשכוח את פצצת הזמן המתקתקת של עזה. בישראל עוקבים אחריה בשבע עיניים.

לאט, בשקט, מתחת לרדאר, השתנתה במערכת הביטחון הישראלית התפיסה לגבי עזה בחודשים האחרונים. התהליך החל עוד לפני "צוק איתן". פרוץ המבצע שיבש את התקדמותו אבל עכשיו, אחרי שהעניינים נרגעו קצת, אפשר להמשיך. מדיניות המצור של ישראל מתחילה לפנות את מקומה לטובת שחרור מבוקר והגיוני של סיר הלחץ העזתי. פיצוץ נוסף, שיגיע בקרוב אם לא ישתנה משהו מהותי בחייהם של העזתים, לא טוב לאף אחד. לא לישראל, לא למצרים, לא לעזה.

נכון לעכשיו, ישראל מנסה לרופף את הלחץ על עזה. להקל על העזתים לנהל כלכלה ולפתח אותה. המלכוד הוא, שחמאס עלול לייחס את השיפור הזה ל"ניצחונו" ב"צוק איתן". בישראל אומרים שהדברים אינם קשורים, שהמדיניות החלה להשתנות עוד לפני המבצע. עובדה, אומרים בישראל, בישרנו על השינוי במדיניות לסוחרים העזתים עוד לפני ההתדרדרות הביטחונית שהובילה למבצע.

יהיה קשה לישראלים להוכיח את זה, אבל בינתיים המציאות בשטח משתנה. מספר היוצאים ונכנסים מעזה גדל משמעותית. בעיקר סטודנטים ופועלים שיוצאים לאיו"ש. ישראל מאפשרת לעזה לייצא דגים, תוצרת חקלאית, בעיקר למפרץ ולשטחי הרשות. טווח הדיג הורחב. מנגנון השיקום שנבנה על ידי שליח האו"ם רוברט סרי, נציג הרשות רמי חמדאללה ומתאם הפעולות בשטחים הישראלי, מפעיל רגולציה הדוקה על הסחורות שנכנסות לצורך שיקום, אבל מאפשר את כניסתן.

במילים אחרות, ישראל מתחילה להשלים עם חמאס כגוף שלטוני ועם תנועת חמאס כארגון שמייצג ייצוג אותנטי את העם הפלסטיני.

לא, אף אחד בישראל לא מאוהב ברעיון הזה. חמאס היה ונשאר ארגון טרור, שהאמנה שלו קוראת להשמדת ישראל ואין לו שום אפשרות הלכתית, דתית או מוסרית לנהל עם ישראל משא ומתן או להכיר בקיומה. מצד שני, כרגע זה מה שהפלסטינים רוצים. אם עד עכשיו ישראל ניסתה להצר את רגלי חמאס, לנסות "לעזור" לפלסטינים להבין שהארגון ממיט עליהם אסון, הרי שמעכשיו ישראל מוותרת על הניסיון "לחנך" את העם הפלסטיני. היא מעדיפה לנסות להרים מדי פעם את המכסה מעל סיר הלחץ, כדי להימנע מהפיצוץ הבא.

סיכויי ההצלחה של המהלך הזה לא ברורים. המצב בעזה נותר קשה מאוד. בכנס המדינות התורמות לשיקום עזה [אוקטובר 2014] הובטחו מיליארדים, אבל לא הגיע כלום. חוץ מקטאר וסעודיה, שהחלו לפני כמה שבועות להעביר את הסכומים אליהם התחייבו, כל שאר המדינות הותירו את ההבטחות על הנייר בלבד.

בגלל "משבר סולר", חלק גדול מהזמן יש לעזתים ארבע שעות חשמל ביממה בלבד, התקווה היא להגיע לשמונה שעות ביממה בקרוב. עשרות אלפים עדיין ישנים בבתי ספר ציבוריים. חומרי הבנייה זורמים לאט, כי אין כסף לרכוש אותם. הכמויות הראשונות מוקדשות, כמובן, לתשתיות חמאס (בישראל לוקחים בחשבון שכנראה גם לשיקום מנהרות). מלט הפך למוצר היוקרה המבוקש ביותר ברצועת עזה, לפני פחות משנה הפך שיר הלל למלט ללהיט המוסיקלי הגדול ביותר של עזה. מול כל אלה, צעדי הסיוע הסמויים של ישראל הם בגדר טיפה בים.

"במצב הדברים הנוכחי", אומר בכיר במערכת הביטחון הישראלית, "לא ברור אם אפשר יהיה למנוע מסיר הלחץ העזתי להתפוצץ פעם נוספת". כל זה קורה כשקצת דרומה משם מתנהלת מלחמה, שמשפיעה ישירות על עזה, וקצת צפונה משם רובצת ישראל, שמסובכת אף היא בכמה גזרות בו זמנית. כולם צרים על כולם ומעורבבים עם כולם בסיר לחץ אחד גדול, שמייצר לא מעט פיצוצי משנה מקומיים בשנה. השאלה היא, אם מתישהו נגיע לפיצוץ הגדול.