דילוג לתוכן העיקרי

זעקת היזידים: מבקשים סיוע צבאי ישראלי

היזידים בצפון עיראק קוראים לממשלת ישראל להעניק להם סיוע צבאי כדי שיוכלו להגן על עצמם מפני דאע"ש, שטבח באלפים מהם. בשלב זה לא ברור האם וכיצד תגיב הממשלה לקריאות הללו, אך בישראל כבר נשמעים קולות לא להפקירם.
A man from the minority Yazidi sect stands guard at Mount Sinjar, in the town of Sinjar, December 20, 2014. Iraqi Kurdish fighters flashed victory signs as they swept across the northern side of Sinjar mountain on Saturday, two days after breaking through to free hundreds of Yazidis trapped there for months by Islamic State fighters. REUTERS/Ari Jalal (IRAQ - Tags: POLITICS CIVIL UNREST MILITARY) - RTR4IV2I

"כבר הרגו בנו, ממה יש לנו לפחד?" השיב לי בציניות סגן אלוף לוקמאן איברהים כאשר שאלתיו האם אינו חושש ממגע גלוי עם ישראלי. שיחת הטלפון איתו התקיימה לפני כמה ימים [ינואר 2015] בקו תל אביב-סינג'אר – אזור בצפון מערב עיראק, סמוך לגבול סוריה. איברהים, איש המיליציה היזידית, מבקש כעת סיוע צבאי ממדינת ישראל.

"המדינות הערביות אינן מכירות בנו וגם לא בכם", הוא המשיך והסביר, "הן אומרות לנו שאנחנו כופרים. מדוע שנפחד לדבר אתכם, אם אפילו מדינות ערביות שכנות הפכו לאויבות שלנו? אנו רואים בכם מדינה ידידה עם אפשרות ליחסים על בסיס נייטרליות וכבוד. איננו רוצים יותר מזה".

איברהים, עיתונאי במקצועו, הוא עוזרו של מרואן אליאס בדל, ממפקדי השטח הבכירים של "כוחות ההגנה על סינג'אר". זהו שמה הרשמי של המיליציה היזידית, שהוקמה אד-הוק באוגוסט 2014 כדי לבלום את ההתנפלות של חמושי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) על ריכוזי היזידים ממערב למוסול. המיליציה מונה כ-12 אלף לוחמים, רובם בלתי מיומנים, גברים מהשורה שמיהרו לאחוז בנשק כדי לשנות את רוע הגזירה. מיעוטם לוחמים וקצינים בצבא הפשמרגה הכורדי. לפי הערכות פנימיות, רצחו לוחמי דאע"ש אלפי יזידים בפוגרום הזה. כ-5,000 עדיין מוחזקים בידיהם כשבויים.

ליזידים אין יחסים רשמיים עם ישראל וגם לא הנהגה מסודרת. אבל הם זקוקים לתמיכה, במיוחד צבאית, ואת זעקתם הם בחרו להשמיע בפומבי.

"אנו מבקשים מממשלת ישראל והעומד בראשה להתערב ולעזור לעם הזה, שאוהב את העם היהודי", אומר סא"ל איברהים. "נודה מאוד על כינון מגעים צבאיים, כמו למשל אימון לוחמים והרכבת צוותים משותפים. אנחנו מודעים היטב לנסיבות ולסבל של הישראלים, מאז הוקמה מדינתם, מידי הערבים. גם אנחנו סובלים מהם".

לשאלתי מהו סוג הנשק הדרוש להם, השיב איברהים: אמצעים הגנתיים. "איננו פועלים נגד איש", הסביר, "ואיננו חומדים אדמות של אחרים. אנו רק רוצים להגן על עצמנו. למשל רכבי האמר, המוגנים מפני ירי, מכונות יריה ונשק קל".

מגעים עם ישראל היא מילה גסה בשכונה הזו, במיוחד אם אלו מגעים צבאיים. אבל במציאות שבה נפרצו כל הסכרים, ומאחר שהגרוע מכל קרה להם, מה כבר יוכלו היזידים להפסיד מהצעת חברות לירושלים?

עוזרו של אליאס בדל אינו היחידי ששוחח איתנו טלפונית משם. מג'דל רשו, יליד סינג'אר, השתקע בגרמניה ובנה שם את בסיס חייו. הוא הקים משפחה ועבד כמפקח ייצור במפעל לשוקולד. בזמנו הפנוי הועסק כצלם עבור תחנות טלוויזיה בשפה הכורדית. לסינג'אר הגיע כלוחם, אבל גם כצלם וידאו עבור רשתות טלוויזיה גרמניות.

"מה שראיתי כאן, לא אוכל לתאר", סיפר טלפונית מאזורי הקרבות עם דאע"ש, "לבני עמנו לא הייתה ברירה, אלא לברוח. איננו ערבים ולא מוסלמים. אנחנו רואים עצמנו דומים לישראלים שעברו פוגרומים כאלה. הנצורים על ההר פנו אלי ושאלו, 'אולי האחים הישראלים יכולים לעזור?'"

היזידייה היא דת בפני עצמה, המונה לא יותר ממיליון חסידים. מרכזם הוא באזור מוסול ורכס הרי סינג'אר בצפון עיראק. בגרמניה קיימת הפזורה הגדולה ביותר שלהם במערב, ולפי הערכות הם מונים שם כמאה אלף נפש.

הגורל המשותף עם היהודים הוא מוטיב חוזר בדברי היזידים. "מה שקרה לנו הוא רצח העם הגדול ביותר מאז שואת היהודים באירופה", אומר הד"ר מירזא דינאיי, "בשואה, המטרה הייתה להשמיד עם שלם, היהודים. גם לדאע"ש הייתה תכנית להשמיד עם שלם, את היזידים. ב-500 השנים האחרונות לא אירע תהליך השמדה כזה, פרט לשואה ולמה שקרה בסינג'אר".

דינאיי, רופא ילדים מגרמניה, טס לסינג'אר עם פרוץ הפוגרום בראש משלחת של פעילי זכויות אדם. באחת מגיחות הסיוע לאחיו, שהעניק חיל האוויר העיראקי, התרסק מסוק שיצא להצניח מזון ותרופות לנצורים. כמה מנוסעיו, בהם ד"ר דינאיי, נפצעו.

על הקשר בין היזידים לתקשורת הישראלית אחראי עידן בריר, 34, חוקר במחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. בחודשים שחלפו מאז החלה המתקפה של דאע"ש על ריכוזי היזידים, הפך בריר בישראל, הודות לקשריו הענפים אצל בני המיעוט היזידי, למומחה מספר אחת לעניינם.

"אני יכול לחשוב על מגוון פעולות שישראל מנוסה בהן, שלא יערערו את סדרי העולם", אומר בריר לאל-מוניטור, "למשל, מתן סיוע צבאי לכוחות היזידיים בסינג'אר, המשוועים לשיתוף פעולה ולסיוע; הקמת בית חולים שדה לטיפול רפואי ונפשי בנפגעים מקרב העקורים בצפון עיראק (לא כולם יזידים, אגב); שליחת סיוע הומניטרי לעקורים היזידים במחנות הפליטים בכורדיסטאן העיראקית; קליטת מספר סמלי של עקורים יזידיים בישראל, תוך מתן קדימות למקרים הומניטריים, רפואיים או נפשיים; קליטת צעירים יזידים לשירות צבאי בישראל; ותמיכה ביוזמות אזרחיות לחיזוק והעמקת הקשרים בין ישראלים ליזידים. הכל תלוי בהחלטת ממשלת ישראל, בנחישות שלה וברצונה הטוב".

ישראל הרשמית עדיין לא הגיבה לקריאות האלה, שכולן טריות וגולמיות, ולידתן בימים האחרונים. אף בקשה רשמית לא הגיעה מהיזידים למתן מקלט לפליטים. בריר מחפש בימים אלה את דרכו למקבלי ההחלטות בישראל, כדי להעביר להם את המסרים מידידיו הרחוקים. ללא ספק, מדובר בהצעת חברות בלתי שגרתית עבור ממשלת נתניהו, ויהיה מעניין לראות אם וכיצד תרים ירושלים את הכפפה. בשל רגישות העניין, לא בטוח שנזכה לשמוע על כך.

"קיימת חובה מוסרית לצלצל בכל פעמון ולעשות ככל שניתן כדי למנוע את הטרגדיה היזידית", אומר עו"ד צבי האוזר, לשעבר מזכיר ממשלת נתניהו [2013-2009]. "במאה ה-21, לא ייתכן שניסיון של מישהו לחסל עם שלם, בגלל אמונתו ודתו, ייתקל באדישות".

האוזר הוא הגורם הבכיר הראשון בישראל שהסכים להתייחס לקריאה היזידית. בגלל היותו אדם פרטי, הוא נמנע מלבטא עמדה הנוגעת לבקשת הסיוע הצבאי של היזידים או דברים העשויים להישמע כהבטחה. עם זאת, הוא סבור שמדינת ישראל צריכה לבחון בחיוב את הקריאות העולות משם.

"הנרטיב היזידי קרוב לזה שלנו. גם עלינו עברו 2000 שנות קיום ללא ריבונות, שבהן עמדנו בפני מזימות שמד", הוא מסכם, "ישראל היא מדינה ריבונית, שהוקמה על ידי מיעוט אתני. היא ביטוי מדינתי לציוויליזציה עתיקה. יהיה זה נכון לבחון דרכים ליצור איתם קשרים ובריתות, ולו כדי להבטיח מזרח תיכון פלורליסטי. לסוגיה הזו יש גם היבט אוניברסלי. התפתחות הציוויליזציה האנושית מותנית בגיוון וריבוי קבוצות ועמים. לכן, הכחדה של אחת מהם פוגעת לא רק ביזידים, אלא במרקם החיים של האנושות".

More from Jacky Hugi