דילוג לתוכן העיקרי

אובמה מחרים – נתניהו מתחזק

בימין ראש הממשלה נתפש כמגן על האינטרסים הלאומיים של ישראל מול נשיא אמריקאי פרו-פלסטיני, ולכן המשבר האחרון אינו צפוי לפגוע בו. להיפך: נאומו בקונגרס ישרת את הקמפיין שלו.
U.S. President Barack Obama (R) shakes hands with Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu as they sit down to meet in the Oval Office of the White House in Washington March 3, 2014.   REUTERS/Jonathan Ernst    (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTR3G01E

כשבנימין נתניהו ויועציו נחשפו ביום שישי בבוקר [23 בינואר] לכותרות הענק בעיתוני סוף השבוע, אשר בישרו שוב על משבר חסר תקדים בינו לבין אובמה - הם מין הסתם הפליגו בתיאור יתרונותיו הרבים של "המשבר" עבור קמפיין הבחירות של ראש הממשלה.

כותרות כמו "חרם על נתניהו" (ידיעות אחרונות) ו"נקמתו של אובמה" (מעריב) ומאמרי פרשנות המתארים את תגובת ממשל אובמה לתרגיל הבחירות שרקח נתניהו מאחורי גבו עם חבריו הרפובליקנים, לא רק שאינם פוגעים בראש הממשלה ערב בחירות, אלא מוסיפים לו נקודות בקרב האלקטורט הימני. מעתה ועד השלישי במארס - היום בו יתייצב נתניהו בגבעת הקפיטול - הוא יקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת הנאום. מבחינת נתניהו, כל נאום מעל במה אמריקאית הוא פרויקט חיים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנאום ערב בחירות בשפה האהובה עליו, אנגלית, שיוקדש ברובו למאבקו בגרעין האיראני.

נתניהו מצוי כעת בעיצומו של קרב קשה וחסר ודאות על הקדנציה הרביעית, ובמלחמה כמו במלחמה כל האמצעים כשרים. מה שבעיני המתבונן הסביר נראה כמו פגיעה מופקרת ביחסי ישראל-ארה"ב לטובת הישרדות פוליטית, זוכה בימין - מחוז הבחירה של נתניהו, לפרשנות אחרת לגמרי.

אבל לא רק. אובמה מעולם לא הצליח ליצור יחסים חמים עם הציבור הישראלי, אף שהוכיח, ולא רק במילים, את מחויבותו לביטחון ישראל. כך קרה למשל בנושא מימון מערכת כיפת ברזל, אותו לא הצליח אובמה למנף בישראל לפופולריות. לציבור הישראלי מימין ומשמאל אין יחסי קרבה מיוחדים לאובמה, בוודאי לעומת ביל קלינטון, שיכול היה בקלות להיבחר לראש ממשלת ישראל וששבר שיאי פופולריות בישראל עם הדמעות וה"שלום חבר" בהלוויית יצחק רבין.

אובמה, מתחילת כהונתו הראשונה לנשיא ארה"ב [2009], התקבל בישראל בחשדנות. זו לובתה לא פעם על ידי גורמים בימין הישראלי, שנופפו בקרבתו כביכול לאסלאם ובשמו האמצעי "חוסיין" כעדות לכך. גם המאפיין הגזעני בחברה הישראלית לא תרם לקבלתו של אובמה בזרועות פתוחות. ועוד יותר מכך, נאום קהיר אותו נשא ביוני 2009, חודשים ספורים לאחר בחירתו, בו ביקש לפתוח דף חדש עם האסלאם - נאום אשר נתפש ולא רק בימין הישראלי כהצהרת כוונות שלילית כלפי ישראל.

כשנבחר נתניהו לראשות הממשלה [פברואר 2009], יחסיו עם אובמה קרטעו כמעט מההתחלה. בהמשך באו משברים, והחשדנות שהייתה שם מלכתחילה גברה. תוצאות בחירות 2013, בהן נבחר נתניהו בשלישית, הוכיחו כי יחסיו הגרועים עם נשיא ארה"ב והשפל ביחסי החוץ בין המדינות לא פגעו בו אלקטורלית. ואכן, כבר בסקרי סוף השבוע [23 בינואר] נרשמה התחזקות לליכוד.

בימין, כאמור, נתניהו נתפש כמגן על האינטרסים הלאומיים של ישראל מול נשיא פרו פלסטיני, והציבור הישראלי בכללותו, גם במרכז ובשמאל, עסוק ומוטרד הרבה יותר ממצבו הכלכלי-חברתי ומבועת הנדל"ן. הציבור הזה שומע כבר שש שנים על סכסוכים בין אובמה לנתניהו, ומבחינתו בקטטה האחרונה אין כל דבר חדש.

אובמה כנשיא ארה"ב ביקר כאן פעם אחת בלבד, במארס 2013, לאחר בחירתו השנייה. זה היה ביקור מוצלח, והנאום שנשא מול צעירים בבנייני האומה בירושלים בו אמר בעברית "אתם לא לבד" שבר לרגע את המחסומים מול הציבור הישראלי. בדיעבד הייתה זו הבלחה רגעית. אובמה, וזה כנראה עניין של אופי, לא המשיך בטיפוח היחסים ולא חדר אל לבבותיהם של הישראלים.

לכן, כשנתניהו מסתכסך שוב עם אובמה, האדמה בישראל לא רועדת. לעומת זאת, כאשר גורמים בבית הלבן מכנים את ראש ממשלת ישראל בשמות גנאי כמו "צ'יקן שיט", מרבית הישראלים אינם מתעלמים מכך. הם לא נהנים לשמוע עלבונות על ראש הממשלה שלהם.

כפי שהפרסומים על כך שנתניהו נדחף למצעד מנהיגי העולם החופשי בפריז לפני כעשרה ימים [11 בינואר] לא פגעו בו, אלא דווקא הוסיפו לו נופך של גאווה לאומית, כך גם העלבונות שזורמים כלפיו בקצב מהבית הלבן. אלה רק מחזקים אותו בימין הרך והקשה. העובדה שפעל מאחורי גבו של אובמה כאשר ארגן לעצמו את הנאום בקונגרס היא בעיניהם הוכחה לנחישותו מול ממשל אמריקאי פרו פלסטיני, שמלכתחילה ניסה להכשילו. הציבור הזה גם רואה בהחרמת ביקור נתניהו על ידי אובמה וג'ון קרי ניסיון להתערב בבחירות בישראל לטובת השמאל.

עבור נתניהו, ההזדמנות לנאום מול שני בתי הקונגרס בעת וועידת איפא"ק שבועיים לפני בחירות היא חומר מעולה לקמפיין בו הוא מבקש לשווק את עצמו כאיש המתאים ביותר לראשות הממשלה, כמגן על מדינתו מפני הסכנה האיראנית וכמי שאינו חושש להתעמת גם מול אובמה לצורך כך. השידורים הישירים מהנאום, שבוודאי יזכה למחיאות כפיים מקיר לקיר, האולפנים הפתוחים והעיסוק בלפני ואחרי, יהפכו את סדר היום הישראלי למדיני-ביטחוני וידחקו הצדה את הסוגיות הכלכליות-חברתיות.

זה בדיוק מה שנתניהו צריך: לנאום מעל הבמה הכי נחשבת בעולם החופשי כאשר ציפי לבני ויצחק הרצוג יושבים באולפנים ומספרים עד כמה הוא מסכן את יחסי ישראל-ארה"ב. מבחינתו, הוא שם והם פה, ואין תשדיר בחירות מוצלח מזה. או במילים של עיתון הבית שלו "ישראל היום" – נתניהו ינאם בפעם השלישית מול שני בתי הקונגרס, זהו מעמד יוצא דופן וכבוד שרק צ'רצ'יל לפניו זכה לו.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles