דילוג לתוכן העיקרי

בגלל יוקר המחיה: האלקטורט הרוסי מתכווץ

מיכאל פיליפוב: "עד היום ליברמן הצליח לנצל את הפוטנציאל האלקטורלי הרוסי. הוא דיבר אל הבוחרים בשפה הרוסית, ומכיוון שלחלקם זו הייתה השפה שהכירו - הוא שלט על המסר. כעת קם דור חדש שליברמן הוא לא הכתובת שלהם".
Former Soviet Union immigrants attend a pre-election campaign rally in the central Israeli town of Holon March 15, 2006. Israel's most influential electoral bloc is saying "Nyet" to interim Prime Minister Ehud Olmert just days before his Kadima party is expected to win a general election. Picture taken March 15, 2006. To match feature ISRAEL-ELECTION-RUSSIANS   REUTERS/Eliana Aponte - RTR17HTF

כשהשתחרר משירות החובה בחיל הקשר בצה"ל, לפני כמעט שני עשורים, שובץ מיכאל פיליפוב ליחידת מילואים שבה נרשמה נוכחות בולטת לעולים מברית המועצות לשעבר. פילפוב, שעלה לישראל בשנת 1992 בגיל 15, היה חלק מהקבוצה הזו, שבשנים האחרונות הלכה והצטמצמה. בשירות המילואים האחרון, לפני מספר חודשים, הוא מצא את עצמו ה"רוסי" היחיד.

כמי שנמצא בתהליכי סיום של עבודת הדוקטורט שלו בנושא עמדות פוליטיות של מהגרים, וכמומחה למאפייני ההצבעה של העולים מברית המועצות לשעבר בישראל, הוא החליט לבדוק לאן נעלמו החברים הרוסים מהמילואים, ומה שגילה לא הפתיע אותו: כמעט כולם עזבו את ישראל, בעיקר לקנדה, אחרי שלא הצליחו להתקיים כאן בכבוד למרות ההשכלה שרכשו במקצועות נחשקים. במילים אחרות, המחאה החברתית הרוסית אינה באה לידי ביטוי בהפגנות רחוב. זוהי מחאה שקטה של עזיבת הארץ.

"אלה חלק מהתופעות שלא מדברים עליהן מכל מיני סיבות", אומר פיליפוב בראיון לאל-מוניטור. "לא מדברים גם על זה שבישראל כבר מזמן אין מיליון עולים מברית המועצות, ולכל הדברים האלה יש השפעה על דפוסי ההצבעה, בעיקר על מפלגתו של ליברמן".

אל-מוניטור: הפתעת אותי. כמה עולים מברית המועצות יש היום בישראל?

פיליפוב: לפי מחקרים שהתפרסמו, מתגוררים כיום בישראל כ-720 אלף עולים מברית המועצות. העלייה הזו, שהחלה בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, הייתה עלייה מאוד מבוגרת והגיל הממוצע של העולים נע סביב החמישים. במהלך השנים נפטרו קרוב ל-130 אלף מהם, אחרים עזבו את ישראל בעיקר בתחילת שנות ה-2000, כך שמספר הרוסים בישראל קטן בהרבה ממה שחושבים. תהליך הכיווץ הזה ללא ספק פגע בפוטנציאל האלקטורלי של ליברמן.

אל-מוניטור: באיזה אופן?

פיליפוב: ליברמן הגיע לשיא ב-2009 עם 15 מנדטים, 10 מנדטים מתוכם היו מנדטים רוסים והשאר ישראלים ותיקים. אין לי ספק שגם הוא רואה את תהליך ההתכווצות של האלקטורט הרוסי, מי שאיננו רואה את התופעה זה התקשורת הישראלית. בשיא העלייה היו בישראל כ-20 מנדטים רוסיים, והיום יש בסביבות 13. מתוכם לליברמן יש בין שישה לשבעה. זה הגרעין הקשה שלו.

michael philippov

החוקר מיכאל פיליפוב, 2015

לכן, ליברמן התחבר בבחירות הקודמות לליכוד, ולכן הפעם הוא חיפש דרך לפנות לקהל הצברי והתמרכז מבחינה מדינית, כרגע ללא הצלחה בגלל החשדות לשחיתות במפלגה. בימין בנט תפס לו את המשבצת של הסמן הימני. העובדה שבנט הוא דתי מהווה יתרון. ליברמן הוא רוסי-חילוני, וזה לא אטרקטיבי כל כך בימין.

אל-מוניטור: ופרשת השחיתות משפיעה?

פיליפוב: בטוח שיהיו כאלה שיתאכזבו ויגידו 'מזה ברחנו. זה מה שהיה ברוסיה'. אבל רוב הגרעין הקשה לא יעזוב אותו [ליברמן], כי הוא יהיה משוכנע ששמאלנים ממשיכים לרדוף את המנהיג. בסך הכל, הסיפור שלו כראש מפלגה רוסית די נגמר, והוא צריך להמציא את עצמו מחדש. אם הוא לא יחבור למפלגה צברית גדולה, היכולת שלו להיות ראש ממשלה במסגרת ישראל ביתנו הוא נמוך מאוד.

עד היום ליברמן הצליח לנצל עד תום את הפוטנציאל האלקטורלי הרוסי, באמצעות פרוגרמה מושלמת. הוא זיהה כבר בשנות ה90- את הכישלון של מפלגת 'ישראל בעליה', והבין שעם הציבור הזה לא צריך לדבר על הבעיות הכלכליות והחברתיות שמהן הוא באמת סובל. ליברמן הבין שלא כך זוכים במנדטים, אלא באמצעות סיסמאות קיצוניות שמחלקות את העולם לטובים ולרעים, לאלה שאשמים במצב ולאלה שיביאו פתרונות – כלומר הוא. זה עבד לו באופן מושלם בכל מערכת בחירות, כי הסיסמאות האלה הן חלק מהתרבות הפוליטית הרוסית. הוא דיבר אליהם בשפה הרוסית, ומכיוון שלחלק מהם זו הייתה השפה היחידה שהכירו, הוא שלט על המסר. זו מעין בועה שמחוץ לה יש עולם מקביל של תקשורת אחרת. אבל הציבור הזה הולך ונעלם והאלקטורט הזה מצטמק. קם דור חדש של צעירים רוסים שליברמן הוא לא הכתובת שלהם.

אל-מוניטור: מה מאפיין את הדור החדש, ולמי הוא מצביע?

פיליפוב: זה דור שחי בעולם פוליטי אחר, דור שנחשף לא רק לתקשורת הרוסית. זה דור ממורמר וכועס בגלל הבעיות החברתיות-כלכליות. דור פסימי, שאי אפשר לזכות בו בסיסמאות פשוטות של עולים. אלה צעירים ממעמד הביניים החילוני, שסובלים כמו כולם מיוקר מחייה, ואינם יכולים להקים משפחה כמו שצריך. אבל בעוד שלצעירים הצברים יש הורים שלפעמים עוזרים לקנות דירה, הם לגמרי לבד, כך שהעומס הכלכלי אצלם הרבה יותר כבד, הם בעצם ללא עורף משפחתי.

הם מתחילים להיות ממורמרים. הרי הם עשו את הכל כמו שצריך - הלכו ללמוד ומצאו עבודה, והם היו אמורים לחיות כאן ברווחה, כי הם מרוויחים לא רע. אבל זה לא קורה. הם מסתכלים על החברים שלהם בקנדה ובאוסטרליה ורואים שאפשר אחרת. הפער הזה גורר תסכול וכעס, וכמובן מעלה מחשבות על עזיבת המדינה. הירידה מהארץ היא תופעה מאוד חזקה עכשיו אצל הצעירים הרוסים, ומכל מיני סיבות היא לא מקבלת חשיפה. בעיקר כי לא אוהבים כאן לדבר על ירידה - מכיוון שזה שיח מאוד פוליטי. יש הרבה גופים שקשורים לעלייה אשר עובדים בלהסתיר בכל הכוח את התמונה האמיתית. האמת העצובה היא שיש דור שאנחנו הולכים ומאבדים. ובטווח של עשרים שנה מהיום פשוט נאבד את העלייה מרוסיה.

אל-מוניטור: והכול בגלל יוקר המחייה?

פיליפוב: לגמרי. בעיקר אם נמשיך בסדר העדיפויות הקיים, שבו מעמד הביניים החילוני נמצא במקום נמוך. אין מספרים מדויקים לגבי מספר העוזבים, וחוקרים רבים טוענים שקשה לכמת את זה, אבל להערכתי התופעה הזאת הולכת וגוברת. הרבה חברים שלי עוזבים את הארץ בשקט. הם ממורמרים, אבל לא יוצאים לרחובות כי זה לא חלק מהתרבות שלהם למחות. המחאה שלהם היא עזיבה שקטה בלי רעש. או בכך שלא ילכו להצביע.

אל מוניטור: אז למה הם לא מצביעים למפלגות חברתיות?

פיליפוב: כי המפלגות לא יודעות איך לפנות אליהם. מפלגות השמאל מכניסות יומיים לפני הבחירות 'רוסי תורן' לרשימה. זה תמיד מזעזע אותי. הן לא מסוגלות לעבוד באופן רציני ולאורך זמן עם הציבור. בסקרי דעת קהל מזהים נטייה על פיה בערים שבהן מתגוררים רוסים רבים נרשם שיעור הצבעה מאוד נמוך. כשאני מדבר עם צעירים רוסים על פוליטיקה, אני חש שההשפעה של התרבות הרוסית לא נעלמה, ויש להם נטייה לימין. אז יכול להיות שהם ילכו לבנט, או לנתניהו, או לקנדה, או לא יצביעו בכלל. באופן כללי נתניהו נחשב לאכזבה כי הוא הבטיח קפיטליזם, והם מגלים שהם משלמים הרבה מסים – אבל אין תמורה. אם השמאל היה מתאמץ להכיר את הציבור הזה, ללמוד עליו ולחפש דרכי גישה אליו, יכול להיות שהיה לו סיכוי. אבל הפעילות שלהם היא יותר מפאתטית.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles