דילוג לתוכן העיקרי

קמפיין האשליות של נתניהו

באירוע פתיחת הקמפיין של הליכוד התגאה נתניהו ביחסיו עם מנהיגי המערב, כאילו שלטונו לא התאפיין בהידרדרות מעמדה העולמי של ישראל, ועשה מה שהוא יודע לעשות היטב: להפחיד את הבוחרים.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu waves after his speech during the launch of his Likud party election campaign in Tel Aviv January 5, 2015. Netanyahu was re-elected head of the right-wing Likud party last week, overcoming his first hurdle toward winning a fourth term in office in a March general election. REUTERS/Baz Ratner (ISRAEL - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTR4K5IS

שעתיים לפני שנכנסו בנימין ושרה נתניהו להאנגר בגני התערוכה בתל אביב, ריצדו על מסכי הענק תמונות מתחלפות שנבחרו בקפידה על ידי ראש הממשלה ואנשיו. האירוע ביום שני בערב (5 בינואר) פתח את מסע הבחירות של הליכוד, אבל בתמונות לא היה זכר למפלגה. כיכב בהם איש אחד - נתניהו, שמבחינתו זהו מרוץ אישי - כשלצדו מנהיגי העולם, אשתו וילדיו והרמטכ"ל. ברק אובמה, ניקולא סרקוזי, אנגלה מרקל, הילרי קלינטון, חוסני מובארק וג'ון קרי הופיעו זה אחר זה בתמונות המתחלפות, כאילו שש השנים האחרונות שבהן כיהן יו"ר הליכוד בראשות הממשלה לא היו שנים רעות למדיניות החוץ של ישראל, והתאפיינו בהידרדרות מתמדת במעמדה בעולם.

לא יהיה זה הימור פרוע מדי להניח שגלריית המנהיגים המכובדת שגויסה בלא ידיעתה לקמפיין של הליכוד לא תזיל דמעה אם נתניהו יילך הביתה אחרי הבחירות לכנסת במארס. את מה שהם חושבים עליו הם אמרו כבר בשיחות סגורות שהודלפו. אבל האירוע באולם העמוס חברי ליכוד התרחש כאילו במציאות מקבילה, וממילא, היחסים המעורערים בין ארה"ב לישראל היו הדבר האחרון שעניין את הנוכחים.

את גודל הפער בין המציאות לבין המצגת המרשימה של נתניהו, שמשווק את עצמו כיקיר ההנהגה העולמית, המחישה הודעת הנזיפה שיצאה במקביל לנאומו ממחלקת המדינה האמריקאית. ארה"ב הודיעה שהיא מתנגדת להחלטת ישראל להקפיא כספי מסים של הרשות הפלסטינית, כצעד תגובה לבקשתם של הפלסטינים להצטרף לבית הדין הבינלאומי בהאג. אם לידיעה הזאת היה ערך כלשהו בתוך האולם, הרי היה זה רק כדי לחזק את מעמדו של יו"ר המפלגה כמי שלא מהסס להתעמת מול המעצמה הגדולה בעולם כדי להגן על האינטרסים של ישראל.

אל ערב פתיחת הקמפיין הגיע נתניהו בסופו של שבוע חלומי מבחינתו. מפלגתו של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, המשיכה להתבוסס בפרשת השחיתות ולהישחק בסקרים, ש"ס המשיכה להיקרע במלחמה פנימית, ואילו הוא הצליח נגד כל ההערכות לצמצם את הדומיננטיות של הימין הקיצוני ברשימת הליכוד בבחירות הפריימריס של המפלגה. ואין לכך ביטוי טוב יותר מאשר בחירתו למקום לא ריאלי של חבר הכנסת משה פייגלין, לאחר עשור שבו הוא ואנשיו ניסו - בהצלחה לא מועטה - להפוך את הליכוד למפלגה קיצונית ומשיחית יותר.

אפילו החיבור בין יו"ר העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג ליו"ר התנועה ציפי לבני, שיצר בסקרים רשימה בת 24 מנדטים ונראה תחילה כאסונו של נתניהו, התגלה בהמשך כמהלך שעובד דווקא לטובתו. מצביעי הימין, שחשו מאוימים מול קמפיין "רק לא ביבי" של הרצוג ולבני, החלו לחזור הביתה ולהתאחד סביב התחושה שצריך להציל את הבית.

הקמפיין של הליכוד הוא בעצם הקמפיין של נתניהו. הוא מתבסס על הנוסחה שכמעט תמיד עבדה עבורו: המנהיג החזק שעומד מול אויביה של ישראל, כשהפעם ארגון המדינה האיסלאמית בראשם. בנאומו אמש הוא לגלג על חזון ה"מזרח התיכון חדש" של הנשיא לשעבר שמעון פרס, ואמר כי "יש לנו מזרח תיכון חדאע"ש". כמו בכל הקמפיינים הקודמים שלו על ראשות הממשלה, גם הפעם נתניהו מציג את השמאל כמסוכן לביטחונה של ישראל, כשהפעם הצמד "ציפי בוז'י" נמצא על המוקד. כדי להגחיך אותם הוא הקפיד להשתמש בנאומו בכינויים לשמותיהם הפרטיים, וצחקק כששאל בזלזול: "ציפי ובוז'י החלשים, שרק רוצים לוותר ולסגת - הם אלה שישמרו על ביטחונם של אזרחי ישראל?"

נתניהו הציג במכוון את הבחירות כקרב ראש בראש בינו לבין הצמד הרצוג-לבני. הוא ביקש ליצור הנגדה בין השמאל המסכן לדבריו את ביטחון המדינה, לבינו - האיש היחיד שיודע כיצד לשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל. נתניהו מזהה הזדמנות להגדיל את מספר המנדטים של הליכוד על חשבון ישראל ביתנו וש"ס שנמצאות במשבר, ולשם כך הוא הופך את ההתמודדות הזאת לקרב דו ראשי בין שתי הרשימות הגדולות.

החידוש כביכול של נתניהו בקמפיין 2015 הוא התחייבותו לקדם חוק לשינוי שיטת הממשל שיגביר את היציבות השלטונית, ושעל פיו ראש המפלגה הגדולה ביותר ימונה אוטומטית לראש הממשלה – בלי הצורך לגבש קואליציה ולהשיג את תמיכתן של מפלגות אחרות. נתניהו הסביר שבגלל שיטת הבחירות בישראל והמערכת המפלגתית המתפוררת, אין מנוס משינוי החקיקה. העניין הוא שזו הייתה הבטחת הבחירות שלו גם ב-2013 וגם ב-2009.

בנאומו כמעט שלא הייתה התייחסות לנושאים הכלכליים-חברתיים שמטרידים את אזרחי ישראל. זוהי הבטן הרכה של ראש הממשלה. בעוד הוא זוכה, גם כעת, לציונים גבוהים יחסית במדדי ההתאמה לנהל את ענייני הביטחון והמדיניות של ישראל, הרי שבכל הנוגע ליוקר המחייה ולבועת הנדל"ן אזרחי המדינה מאוכזבים ממנו. לכן, ככל שהדבר יהיה תלוי בו, הקמפיין של הליכוד יהיה בעיקרו ביטחוני-מדיני. הוא מקווה שכך גם יצליח לגרור את לבני והרצוג לדיון ציבורי שיתמקד בנושאים האלה, במקום בסוגיות כלכליות.

זוהי הפעם השישית שבה מתמודד נתניהו על ראשות הממשלה. שלוש פעמים ניצח ופעמיים הפסיד. בהתמודדותו הראשונה ב-1996, נתניהו, בן 49, הדהים את העולם כשניצח את שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום. כששב לשלטון ב-2009 כשהוא בשל יותר, היה נדמה כי פניו לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, אך הוא העדיף להתמקד בסוגיית הגרעין האיראני. ב-2013, כשנבחר בשלישית, הקים נתניהו ממשלה עם לבני ולפיד ושוב הצליח ליצור רושם כי בכוונתו להוביל תהליך מדיני אמיתי. גם הרושם הזה קרס במהרה ברעש גדול. כעת נתניהו, כבר בן 67, מציג בפעם השישית את אותו קמפיין הפחדה בשינויים קלים.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles